ספנקבלוג

לא יודע לכמה מכם יש הפרעת קשב כמוני, אבל רק שתדעו שאנשים עם הפרעת קשב משתעממים מהעבודה. 

אם יש לך הפרעת קשב אחרי שנה שנתיים באותו מקום עבודה כבר ימאס לך ותרצה להחליף מקום. 

עכשיו שתבינו, אני עובד כבר 10 שנים (!) באותו מקום עבודה. אני כמו אוגר שרץ בתוך גלגל פאקינג 10 שנים!

10 שנים שזה  רבע מהחיים שלי עד עכשיו, אני קם בבוקר, נוסע לאותו מקום, עושה את אותם משימות משעממות, שותה את אותו קפה מגעיל  ורואה את אותם אנשים מעצבנים. (לא כולם)

מעולם לא הייתי במקום אחד 10 שנים. 

10 שנים של דריכה במקום. 

מזל שלפחות משלמים לי על זה כסף.

כשאתה צעיר אין לך את הרוטינה המשוגעת הזאת כי בבית הספר אתה לומד בכל שנה חומר חדש, וגם פיזית אתה גדל ומשתנה. עכשיו לא רק שאתה לא גדל אלא שאתה גם מזדקן כל הזמן. בעוד 10 שנים אמשיך לקום בבוקר ולעשות את אותם דברים ולראות את אותם אנשים (אם כולם יישארו בחיים), אבל במקום לקטר לכם על משבר גיל ה40 אקטר לכם על משבר גיל העמידה. 

כבר שכחתי את תחושת ההתרגשות הזאת של "התחלה חדשה" ושל ה"היום הראשון"  וכנראה שהפעם הבאה שארגיש אותה תהיה ביום הראשון בבית אבות. 

הפרק הצבעוני, מרגש ודינמי של חיי כבר מאחורי. 

ושלא תבינו אותי לא נכון הפרק הזה היה מלא במשברים וקשיים, אבל היו בו גם הרבה תקופות יפות ומרגשות- כנראה שזה הולך ביחד. 

בינתיים אני אמשיך להשתעמם לי ולנסות לחפש ריגושים מזדמנים (בעצם כבר לא כל כך מזדמנים), ובעיקר אמשיך להתכחש לעובדה שכבר מזמן הפכתי לפקיד אפור ומשעמם.