ספנקבלוג

העולם במה וכולנו שחקנים. 

חלק מאיתנו הם השחקנים הראשיים. הם עדיין משחקים  בסצנת השיא של חייהם- הנעורים. הקהל רואה אותם מזדיינים, רוקדים ומבלים בלי הפסקה. הקהל מתלהב מהם ומוחא כפיים.

..אבל יש גם את השחקנים המשניים. יש את אלה שפעם היו בקדמת הבמה ועכשיו נדחקו לשוליים. אלה השחקנים בני ה40+. להם כבר אף אחד לא מוחא כפיים. הם מקבלים בקושי שורה וחצי בכל המחזה הזה שנקרא החיים. ("הקרקרים האלה עושים אותי צמא", זוכרים).

פעם מזמן גם אני הייתי השחקן הראשי. שיחקתי בסצנות הכי דרמטיות של סקס, בכי, אקשן וכוח נעורים מתפרץ.

..אבל עכשיו נדחקתי לשולי הבמה. את מקומי תפסו שחקנים צעירים מפוצצים בטסטוסטרון ובלי גרם אחד מיותר בבטן.

כבר אין לי יותר סצנות דרמטיות עם מונולוגים מצחיקים ושנונים. עכשיו אני משחק רק בסצנות שוליות ובתפקידים זוטרים שבהם לא עושים כלום חוץ מלהתלונן על קרקרים מצמיאים.