"אם לא אכפת לך לצאת ולתעות בדרך זה סימן שאתה צעיר"
שרו שלישיית גשר הירקון.
ואכן, בשנים האחרונות, אני כבר לא תועה (וגם לא טועה) בדרך.
זאת בעיקר הודות לווייז שהתברר כידידו הטוב של האדם, ולא מאכזב לעולם.
תופעה נוספת שהייתה נפוצה מאוד בנעוריי ועם הגיל נעלמה כמעט כליל היא התופעה של אובדן ציוד.
כשהייתי צעיר הייתי מעמיס תרמיל על הגב ויוצא להרפתקאות ומסעות מחוץ לבית, והרבה פעמים הייתי מאבד דברים.
שקי שינה, בגדים, פנסים, כובעים.
גם בצבא איבדתי מלא ציוד. מימיות, תחבושות אישיות, כומתות. מקווה ששום דבר לא הגיע לחמאס, (:
היום אני כבר כמעט ולא מאבד כלום, כבר אין לי מה לאבד בחיים.
למה נזכרתי בכל זה?
כי היום איבדתי את המפתחות של הרכב. עשה לי פלאשבק לעבר. .
לא אשאיר אתכם במתח, בסוף המפתחות של הרכב נמצאו בג'ינס שלבשתי אתמול.
הנעורים לעומת זאת אבדו להם.
הנעורים אבדו להם, ולא ימצאו עוד לעולם.