בשנים האחרונות אני מקבל מהסובבים אותי בעיקר מחמאה אחת.
פעם היו אומרים לי "איזה חתיך אתה",
"איזה מצחיק אתה",
"אתה כל כך מוכשר",
"אתה אדם כל כך חכם"
ואני הייתי מחייך ומודה למחמיאים- זה תמיד כייף לקבל מחמאות מאחרים, במיוחד אם אתה יודע שהם באמת מתכוונים לזה.
..אבל בשנים האחרונות אף אחד לא מחמיא לי- ואני לא מתלונן, אין כל כך על מה להחמיא. כל התכונות שזכיתי בגינם למחמאות נעלמו עם הגיל.
אין שום דבר מחמיא בלהיות גבר במשבר גיל ה40.
אני לא הייתי מחמיא לשום אדם במצבי.
ועדיין מכל המחמאות הנפלאות האלה נותרה לה מחמאה שאני עדיין "זוכה" לשמוע.
זו המחמאה הכי מעצבנת וגרועה שיש. מחמאה שאני שונא לקבל- מחמאה ששמורה בעיקר לבני גילי המופלג וצפונה.
"רזית"
כן, רזית- כמה אני שונא את המחמאה הזו. המחמאה הכי גרועה שיש.
ואתם יודעים למה היא כל כך גרועה?
בגלל שהיא רומזת לי בעדינות שאני שמן.
בגלל שעד לפני 5 שנים בערך בכלל לא הייתי שומע אותה. ואתם יודעים למה לא הייתי שומע אותה?
בגלל שלהיות רזה היה המצב הטבעי שלי. זה היה ברור לי שאני רזה- כמו שהעיניים שלי חומות והעור שלי בהיר, ככה גם הייתי רזה.
פעם המשקל בכלל לא היה אישיו.
הלכתי להוריד חבילת גלידה, יום טוב.
