מרחב אישי זה דבר חשוב למי שפעם פחד להיות לבד ואז בדק מה יקרה אם הוא יעשה את זה, וראה שהכל בסדר.
והוא רק הולך ומתרחב. יותר ויותר ממני הולכת ונהיית אישית. לא יודעת אישית של מי כי אני לא פה.
פעם היה מאוד חשוב לי לשטוח את האמת בציבור. שהכל ייראה ושהחיים יומשלו וכל החרא הפואטי הזה שהוא צו הירושה של תל אביב
למי שגדל בחיקה וינק משדיה הרוויים אדולן וקטמין, שהעננה האפורה והעגמומית שלהם עדיין מרחפת לי מעל לראש לפעמים.
חוסר הרצון להוריד את מסיכת האין כלום הוא הפחד שבסוף יתגלה בכלל שמתחתיה הבשר עדיין חי ונתת לכל מה שהוא לא מוכר וכואב לעבור ליד בלי סיבה.
כשהולכים יחפים כדרך קבע העור על העקבים מתקשה. גם כשהולכים נטולי מחסומים ופתוחים לספוג את העולם החיים מתקשים,והלב נסגר. נכנסים קוצים, ובסביבה עירונית חתיכות מבקבוק גולדסטאר ואם אין לך מזל ואתה בגן החשמל אז אולי איזו מחט עם סוג חדש מגניב של כלבת. ומהיקום חוטפים כאפות. זה שיש אין כלום, ומנגד דליים של דם ודמעות ולפעמים צריך לנוח באין כלום,לא אומר שלא חוזרים לדפוק את הראש בקיר שנייה אחר כך כדי להמשיך למלא את הדליים. התגעגעתי ללהריח קוצים ובא לי לחטוף כאפות מהעולם ומיושביו. ולהחזיר. הכי חשוב לדעת להחזיר כמו שצריך