שאני בודד מאוד..
אז אני מנסה לעשות שטויות.
כדי לכפר על זה.
אז אני מנסה להכניס את עצמי כל הזמן לסיטואציות הזויות.
וככל שהן יותר הזויות אני מוצא.. שאני יותר מתענג על זה.
קראתי פעם בפאור צ'אן..
ש..טרוליות זה פילוסופיה.
ולא הבנתי למה הם מתכוונים.
אבל אז ככל שהתעמקתי הבנתי את הלקח המוסרי האינפנטילי
שהסתתר בתוכו..
זה פשוט כיף לעשות בלאגן.
בלאגן?.
אנרכיה?
זה פשוט הולך ביחד.
אני גומר בראש שלי כל פעם שאני
שומע את המשפט "בלאגן" "אנרכיה".
או שלא נגיד "אנדרלמוסיה".. נשמע כמו כוכב לכת
מעולם אחר.
עומד לי הזין רק מלחשוב על זה.
שאני מקור הבלאגן.
ואני יודע שהחרא הזה התחיל מילדות.
ששרפנו כולנו חצי פרדס וברחנו כמו אידיוטים. החוסר אחריות..
הרדיפה.
המשחק...
משחק?.
כי זה כמו משחק בשבילי..
ואני אוהב לשחק.. כי אף אחד.. לא רוצה לשחק איתי..
/ :
אז אני בודד.
ומשועמם..
ושמשועממים..
סליחה עלה לי חיוך מפגר על הפנים..
כולם כל כך משעממים כל הזמן.
מסכנים אני כמעט מרחם עליהם.
אני לא רוצה לחזור להיות משעמם סבבה.
לא באלי..
באלי להתחרפן!!! להשתגע! לקפוץ.
להיכנס לחדר ולהטריף את כולם.
בסדר בסדר..
אני יודע.. יש לי מספיק אינטליגנציה ריגשית
להכיר בזה שאנשים פשוט מנסים לחיות את חייהם
בשלווה.
אבל מה אם אני לא רוצה שתחיו בשלווה..
מה אם אני רוצה להיות הדבר הלא יציב בחיים שלכם.
הסם הזה.
אני מת להחזיר אתכם על הרכבת משוגעים שלי.
יש המון מקום.. אתם יודעים.. שיהיה כיף..
רק בשבילכם ארטיק בחינם.. ( גנבתי את זה מהפיצוצייה ליד סביר להניח שעוד כמה דקות באים לעצור את כולנו )