אני עצבני.
כל הזמן טרוד.
אני מתגעגע לתקופות שהיה לי מראה נערי עם שיער ארוך.. שנראה כמו רוקר.
היה לי חיוך מתנה,
ופנים מקבלות של מלאך חצי ירח.
אליו כל אחד הוא אורח.
הייתי יושב איתך.
ואומר לך "יניב, אתה עדיין יכול להשתנות, את מי שעדיין לא היית, הרי אשר ,
אתה עדיין יכול להיות"
ישר לתוך עיניי עורבים שלך. שמכסה שדות שלמות של תירס.
מסתובב עם פנים של ליקוי חמה כל היום.
חצי שמש מוטלת על פניי, וחצי שחור-עירום.
אני אתן לרוח ולשיעמום לעטוף אותי בימים הבאים.
נמאס לי שכולם שונאים אותי. מה למה רק כי אני לא מתחנף?.
עדיף מאשר להיות מזוייף. לפחות אתם יודעים שאני אמיתי..
אז תשנאו. תשנאו... לפחות יצא מיזה.. שירים... טובים...
כל כך רק ורשע לכולם.
"למה שפשוט לא תפסיק"
האם תבקש מצב ללכת בלי שריון?..
דרקון בלי אש דרקון?
אני? אני חסין.
שום דבר שתגידו לי לא יכול לפגוע בי..
כי יש לי ראיית עולם קרה ומכניסטית.
הייתם מצפים ממישהו עם פילוסופיה כל כך קרה להיות פחות רגיש..