הכל החזק הכי שלי בארסנל:
הוא: אהבה.
אני לא מעניק לך שנאה. השפלה.
אני אסתכל עלייך ישר בעיניים.
אני אסחרר אותך כמו קרוסלה.
את תהיי אובדת ידיים.
עירומה מולי.
אני אהיה כמו חמצן לריאותייך.
זה מתחיל משיחה.
את נהנת מהקול הבס שלי.
שאני מדבר בתשוקה על החיים ודברים שמעניינים אותי.
לעזאזל. את אוהבת את הקול שלי יותר משאת אוהבת את שלך.
ורוב האחוזים שגם את שלך את בכלל לא אוהבת.
כי חס וחלילה שתאהבי משהו בעצמך.
כאילו פאק ביץ, מותר לך לאהוב את עצמך.
את יודעת, נכון?.
ואני מלך השנאה עצמית.
" אז למה לך מותר"
כי מותר לי אלוהים סתמי
לא משנה.
אז את אוהבת את הקול שלי.
והדרך שבה שאני מסתכל לך עמוק בעיניים.
את חושבת שאני הדבר הכי יפה שפגשת בחייך.
ואני יפה. אבל לא עד כדי כך יפה.
אבל בשבילך?
אני כן..
כי את מאוהבת במוח שלי...
תכיני שיעורי בית גברת.
אנחנו נדבר בבוקר על אריסטוטל
ולמה אפלטון טעה.
ואיך סוקרטס הורעל בידי התלמידים החארות שלו חח..
בצהריים נבקר בתקופה הוקטוריאנית.
אולי אני אחפור לך על תיאוריתו פוליטיות-חברתיות שאיש לא שמע עליהם עדיין.
אני אמלא חורים בתיאוריה שקארל מארקס.. פיספס..
מה, מה אמרת?
השחקנית הזאת?.
חח כן אני מכיר אותה..
היא יפה..
אל תקנאי.
😅🤦♂️ נשים.
אני אסתכל עלייך בבית קפה או עם יין ביד או לא משנה איפה נהיה זה ירגיש וייראה כאילו אנחנו היחידים ביקום.
ואז אני אביט בעינייך
ואביא את זה.
" אני אוהב אותך.."
ואת תגידי.
" גם אני..." 🙂↕️
ואני אהיה פשוט שמח.
אני אהיה שמח שסוף סוף יש לי חבר.
לשמוע את כל התיאוריות המטורפות שלי,
איך לשנות את האנושות לטובה.
איך הגענו לאין שהגענו.
ומה הבעיה, ואיך פותרים אותה כאילו אה רגע כן בטח חח זה בעיה קטנה כמו שהמחשב נתקע נירק עליו ופתאום הוא יתחיל לעבוד.
כן בטח ניתן צ'אפחה לטלוויזיה הישנה עם האנטנות.
ואת תסתכלי עליי תדעי שאני צודק
אבל תדעי שאין באמת לעשות. 🤷♂️
וזה יהיה אני שיישאר ער בלילות,
ויחשוב "מה אם".
בו בזמן שאני מנסה לענות ללקוחות,
ולהריץ אופרציות עיסקיות חדשות.
חחח.. זה בטח בדיחת היקום בחיי.
אבל מה אני אמור לעשות מה אני אגור ברחוב..
כי " אני לא מאמין במערכת"
איזה מתסכל זה. אה?.
באלי לצרוח לפעמים..
אפילו את זה אין על מי.
הידיים הקפיטליסטיות.
הציפורניים שלהם אני מוצא.
על גרוני. לנצח חונקות אותי.
הדולר הירוק שאיתו אני מקנח את התחת.
אני שונא אתכם.
זונות מסחריים מסריחים שכמותכם.
אני שונא את ג'ון לוק.
הגדרת את חוקים שעליהם המערכת מתבססת..
הגדרת את הכל ותיארת את "היד הנעלמת"
יד נעלמת בתחת שלי.
זה חתיכת יד.
כמעט.. כמו אלוהים.
אז "ברחתי" ממנה.
כן בטח.
הפכתי מעבד שכיר
לעבד עם עסק.
חח... אז כן יש לי יותר זמן חופשי.
אבל ידפוקים אני עדיין איתכם באותה מערכת.
אני עדיים אוגר שרץ לנצח בתוך גלגל מסתובב ענקי.
יש מילים שמעליבות אותי.
באופן אוטומטי אני מוצא.
"בורג במערכת"
אוץ.
אימא שלך בורג במערכת.. יבן זונה.
"שיחתך הייתה חשובה לנו"
חח לא היא לא.
ציניות נחבאת. במילים קרות.
ואת תתמוססי שתראי אותי.
שתדברי איתי.
כל הנוכחות שלי תקסים אותך.
עצם הקיום שלי, מגרה אותך.
אפילו בדמיון שלך, לא ידעת.
בלילה תקבלי את תשוקתי.
אפשיט אותך משמלתך.
ואכבוש את גופך.
אני אהיה המאהב המושלם.
ולא נשאר לך דבר לעשות.
את כבר שבויה...
מה את רוצה? תגידי לי.
אימרי לי..
פרחים? שיר רומנטי בגיטרה עם שירה קודרת?.
אימרי לי.. את שירך האהוב. כדי שאוכל לשיר ולנגן לך אותו לאור יום בחוץ.
יש לי גם שיר שכתבתי עלינו.
והוא טוב.
בחיים לא עשו שום דבר שמתקרב לזה בשבילך.
אימרי לי, מה הדבר שאת הכי רוצה כדי שאני אביא לך אותו.
עד שבסוף כל כך תאהבי אותי.
שהתשובה תמיד אוטומטית תהיה.
" אתה "...
יורד עליי עכשיו גשם..
לפני רגע היה פה שמש..
אני אוהב את הגשם..
אתם יודעים?.