אני מת על מוזיקה קלאסיק.
אני יכול לאבד ולהקשיב לה שעות.
עם תחתונים וחולצה כחולה.
מעשן מעבר לחלון.
והראש שלי כמו בעננים עובר
לזיכרונות לא נעימים.
אשר גורמים לי לחשוב על מכלול החיים והקיום האנושי.
תמיד רציתי להיות מנצח בתזמורת.
אהה... להושיט ידיים ולנהל קבוצה של אנשים!
אנחנו עובדים יחד! כדי לנצח בתזמורת יפה!
אפילו.. לא היה אכפת לי להיות אחד מה..
אנשים שינגנו..
על מי אני עובד.
אני חולה אובססיה של שליטה....
תמיד אהבתי להנהיג. לא רציתי להנהיג בהתחלה.
כי.. זה הרגיש לי שזה.. נכפה עליי....
"למה אני? למה דווקא אני?".
כי.. אני הבחירה הכי נכונה. הכי נבונה.
הכי הגיונית.
וטובה, למערכת.
אני נטו חושב על המערכת..
שעבדתי שם.
נו שם, בחברת שיווק לפני 6-5 שנים.
אז..
אחרי שאתה עובד במקום מסויים אתה רואה את דרך עיניים מהפרספקטיבה שלך כנמלה ( בגלל זה מהכלים לפעמים עובדים כ"עובד" חשאי"
האירגון היה צריך לעבור ריאורגניזציה.
לשנות הכל מחדש.
ידעתי על כל הכישלונות לפני שהם בכלל התחילו לשים לב.
למרות שזה שקר. הם ידעו.
אומנם אני קשה לי להאמין שהם תבונתיים מספיק כדי לחשוב על פיתרון, לא, עצלנים מדי.
הרי שהנחתי, יש, סיבה למה המצב הגיע לאיך שהוא הגיע.
בעלי המניות שמים מנכ"ל "בובה" שנוח להם ויעשה כל מה שיבקשו. הוא הביץ שלהם מאחורי הקלעים.
הוא לא באמת יכול להנחיל שינוי אמיתי בחברה.
א' - החברה "שמנה" מדי
היא צריכה לעבור דיאטה.
תפטרו לפחות 250-300 בני אדם.
המספר עצמו לא משנה לי, הכלבה שאמורה לחשב בשבילנו את המספר הכדאי ביותר והכי משתלם מבלי לפגוע מביצועי החברה.
אז היא? שתתן לנו דוח מיד.
ב' - תעשו rebranding דחוף.
אתם נראים ומרגישים.
כמו דינזאור בלי רגליים וידיים נורא נורא קטנות.
פרסומת מדהימה בטלוויזיה. כמות העבודה והלקוחות שהיינו מקבלים. וואו.
בעלי המניות לא יקשיבו.
הרי, הם צריכים להראות דופק יציב.
נראות חזותית היסטורית בריאה.
של החברה.
כי טוב, אחרי 4 שנים?
את הפרה החולבת? הם מוכרים..
רק שהבני זונות האלה משאירים אותנו לעבוד כל פעם פרה חלובה וכל פעם רזה יותר ויותר.
צריכים יצרתיות להרוויח על חשבון העובדים.
אז אתם לא לוקחים "סיכון"?
בקיצור אתם פחדנים.
כי אם הייתם מחכים יותר זמן ועושים מה שאמרתי, הייתם מרוויחים יותר.
זה לא מה שרציתם?...
חשיבה אסטרטגית לא נכ...
לא משנה...
הביצים התחממו...
הלכתי לאכול.