הסתכלתי בשמיים
וכל ענן נראלי כמו כנפיים.
חח אני זוכר שאלתרמן ירד
על כפר מסויים..
שחרז הכל עם שמיים ומים ועיניים.
אבל הוא לא אמר שום דבר על כנפיים.
חרוז לא חורזים עם אותה מילה.
לדוגמה:
שמיים אסור שבסוף יתחרז עם שמיים.
חייב שיסתיים.. עם י.מ..
"שמ*איים*
סוף המילה צריכה לצלצל.
זה לפחות מה שדניאלה..
פרופסורית לספרות ולשון לימדה אותי...
גדלתי עני.
אבל אימא תמיד סידרה לי "קומבינות"..
היא הייתה ספרית ואחת הלקוחות הקבועות אצלה הייתה דניאלה..
אישה בלונדינית בת 70+
קשוחה. "יניב לא לשחק משחקים תהיה רציני"
הן תמיד היו עושות את זה.
הן ראו שיש לי אנרגיה.
אבל אז התפלאו שהייתי מקשיב לכל מילה שהיו אומרות.
גם אם לא הייתי מרוכז אז היא הייתה מכה בי ביד עם סרגל.. הבעיה שצחקתי כל פעם שהיא הייתה עושה את זה.
הייתי נהנה מיזה.
הרי הייתי רגיל להתעללויות מאחי הגדול..
אני אוהב לספוג את הכאב. "לספוג את הרגע".
האינטלק שלה היה גבוהה ממני בפער.
שהיא הייתה מדברת הייתי שותק ומקשיב לכל הבהרה.
רק שתחלוק את חוכמתה איתי.
קל לי יותר שנשים לימדו אותי.
הן היו מלטפות אותי במילים עדינות ואוהבות.
רק הקול שלהן בלבד היה שם אותי לרגע בגן עדן.
שיט לא שמתי לב..
העננים התפזרו..