עושים טעויות

את עייני עכשיו,

בין הגוון האדום, לנימים הפקועים,

האישון המקווץ, ולחלוחית מעובה,

מי היה רואה את הלחץ הנבנה ?

מי היה רואה את האוויר החסר,

שרציתי להשיג במחיר ידי על גרונך,

במחיר המבט שלך בי,

ספק לא מאמינה, ספק מתחננת, מתרגשת, ו

שלי.

מי רואה בעיניי, את החסר,

שאת, ממלא.

את החסר שהוא את.

שנתיים, שלוש, ארבע, אחרי, אחרי, ועוד אחרי, וא י לא אחריך.

לא באמת.