דלת,
שלט סטנדרטי,
מעברה שני מוסיקת ג'אז שאני אוהב, לא חוכמה, זה חלק מההוראות.
הקדמתי וזה לא פייר לה, אז אני ממתין מחוץ לביתה, בסמוך לדלת, מאזין, גם למוסיקה השקטה שבוקעת, וגם לקולות ההכנה, וגם למילים שמדי פעם מבין כשהיא מסדרת את המקום, את החדר ואת עצמה לפי ההוראות.
רצף קללות מלווה את ההכנה של חלקם.
צחוק כבוש אחר.
לא התכוונתי להקדים כל כך, אבל אני נהנה מהשקט וההקשבה
ואז שקט, סיימת, זה הזמן, אני מתרחק מעבר לקיר ההפרדה לשכנים, שומע את המפתח מסתובב בדלת, אותה נפתחת וצעדים קטנים מתרחקים.
בירושלים בגן המפלצת, על אחד העמודים מתחת למגלשה יש סימני שריטות, הייתה שם פעם זכורה שנסענו לנו, לילה קר ואפילו הבליינים כבר התרחקו מהרחבות, כשתהחצפת. סתם כך, ללא מחשבה, בראט וזה, אמרת מה שאמרת, ולא הותרת ברירה. אזיק לרגל שלך, אזיק לעמוד.
שקט בשכונה, שתן, השתוללולת, בקשות, תחינה ומחילה.
שריטות על עמוד מגלשה.
בדרך אליך עצרתי בכביש הראשי, בצד הייתה פריחה של קקטוסים, לקחתי אחד והנחתי בקרטון עבורך.
זה עלה לי בקוץ או שניים וזה מחיר שווה. ממילא, לצד הקקטוס חבילת נעצים מחוטאים. קוץ לי, קוץ לך.
הייתה טיפה אחת ביום המשחק הראשון שלנו, היא התגללה , כפי שטיפות עושות, זיעה וכאב, התרגשות ונאספה אל הפינה של המחט, גדלה עם טיפת הדם לאט והחלה לנו שוב במורד שדך הפצוע.
טעמה זכור לי עד היום כטוב מכל יין ששתיתי.
בשירי ארץ ישראל הטובה והישנה, מעולם לא דמיינו שימוש כאילו בחציר. רק אומר. עכשיו תהיה סוסה טובה, וקדימה.