לפני שנתיים. 19 בינואר 2022 בשעה 21:51
זריחה נוגה
אל מול מבט ענוג
עייפות של אושר
מכורבל במצעים זולים
בחדר שכור
ואת בין רגלי
מצונפת
ישנה בכדור קטן
עטופה
רגועה
זרח לי הזיכרון
מחויך
מרגיע
ואז נפער הבור
של המרחק והזמן
ישנתי
זרחה לה השמש
את בלונד
אני טיפש
ואין לי מושג מה את חושבת עלי