עושים טעויות

השפיות,

לא תגיע עם חזרת גל השבויים.

היא לא תגיע כשישובו כל החטופים.

היא לא תגיע בעידן טראמפ, ולא כשביבי יושב בכלא הרם,

היא תשוב, אולי, כשהענו ירש את הארץ.

אולי.

ובכל האמור אינני כולל את שפיותי שלי,

חזרתה של שפיותי, בצורה מלאה, מוטלת בספק.

יש חור גדול מדי בין הצורך בעבר, למציאות הנוכחית, ותוכניות העתיד אותם אני הוזה.

ככל שמוצלח יותר התוצר, שפיותי מרחיקה.

ההצלחה מסחררת, גם ריח שיערך באפי, ויתרתי על אחד בשביל השני.

כשאוכל לקבור את עצמי בך שוב, לא תהיה לך סיבה אחת טובה לרצות בכך.

כשאוכל להביט במראה ולהניח לעצמי לנח, אהיה פולניה, רגל אחת או שתיים משככות באפר המשרפה.

כשיפסק שטף המילים הזה, מחכה לי מיטה, אהבה, זיכרונות ומועקה.

כשתחזור השפיות לכולם, מה תעשו עם המצוגעים שיוותרו?