עושים טעויות

היא אמנות נעלמת,

שמח שחלקה המעוות כמו שריקה לכל עכוז מזדמן ברחוב, נעלם.

אך חדוות השריקה, המוסקלית , העליצות המהלכת, חבל שנעלמת.

אני רוצה לשרוק לך שיר בשני קולות,

אני רוצה להכריח אותך לשרוק לי צורך,

אני רוצה שחדר יהיה מלא בשריקות של צחוק ושל כאב,

אני רוצה לשרוק לעצמי יום שלם, מרוב אושר כשאני זוכר, מוסיקה של זיון מתנגנת בראשי, תופי ירכים הולמות, וקצבי לבבות שזורים בשירה מנגנת של זיעה מטפטפת, ואיתה שריקה מהלב.

אהה, ואולי בפעם אחרת אשיר את שריקת השוט המייבבת.

אבל בעיקר, לשרוק זכרונות מאושרים, שאין בהם שמץ של כאב, זכרונות לבנים, מדממים, רק מאושר