עושים טעויות

די בסדר,

סוף שבוע שלם בעירך, נשים עוטות עיטורים כדוגמתך סביבי.

נשים עם צעד דומה.

חיוך דומה.

כובע דומה.

ריח אמבט דומה.

נשים שמעלות באוב, אהבה של גווני אפור.

כזו שבערה ושרפה לי מקומות שלא ידעתי שאפשר להבעיר בי.

והייתי די בסדר,

עד הערה קטנה של הכאב שלה,

שהחזירה אותי במשעולי הזמן.

ושוב, בלי נשימה מהצורך בך.

מלהכניס אותך עמוק לתוך חיבוק הדב שלי, ולטבוע בשיערך.

הייתי, די בסדר, ואז לא, אז סרקתי בלוג, כולל כל מילת כאב שכוונה אלי.

וקראתי דברים שכתבתי לך.

והייתי די בסדר, רק שלא.

במקום קטן, מאחורי ההיגיון המוביל, מאחורי הרציונליזציה, מאחורי היום יום, יושב לו שם הגמד השפל של הספק ושואל אותי, האם את מאושרת בלעדי?

הייתי די בסדר, ואז איבדתי את הסדר, ואחריו את הדי, ונשארתי שוב כשהייתי.

מתגעגע