אני רוצה להשאיר אחד על העולם כולו.
אומרים שזה חלק ממשבר הגיל.
אבל אני תמיד שיחקתי במגרשים של השינוי לטובה של העולם.
תמיד רציתי להשאיר משהו טוב יותר אחרי.
החודש הייתי במספר לוויות, והמורבידיות של הקלות בו אדם נעלם, נמלה מחוצה, והיקום שהיינו איננו עוד, ובינינו, רובינו אפילו לא משאירים יותר מזיכרון חולף וגם זה רק אצל היקרים והקרובים אלינו.
אז אני רוצה להשאיר חותם, ויותר מכל אני מבין שזה צריך להיות יותר מסימן על עורך.
אבל בינינו שוב, להשאיר סימן על עור, שם אני ממש ממש טוב.
והאמת היא ששם אני מאושר. לרגע.
ויותר מזה חלקם של הסימנים האילו יעלמו במהרה וישארו עם משהו אחר לזמן, ארוך בתקוה.
ומצד שלישי, או רביעי או חמישי, המרדף אחרי עור לסימון מעייף יותר לעיתים מלהציל את העולם.
אז אולי אקנה חותמת, ואולי אפתור את בעיית הרעב העולמי, ואולי אסמן עוד פיסת עור בשיניי, רק מח עזוב אותי מהצורך הזה להשאיר חותם.
תן להנות מהכאן
