של מחשבות ומחבתות
בין לבין ההא ודא החברי אצלה, אנחנו על הספה, חלצתי מזמן נעליים, חלקנו ג'וני וחיבוק כשהיא מודיעה "יש לך כפות רגליים יפות ממש", ואני חושב, אולי, אבל הן יפות יותר כשהן בשימוש נכון.
התחלה, או גישוש, היא שולחת תיאור והיא כמוך, בגובה, משקל, ויותר גרוע, במצב החיים והתחמקות, אבל תחושת הדה זוו כל כך חזקה כשהיא שולחת תמונה, וזה את אחרת אבל את.
מחזורים.
חשבתי לסיים את הבלוג הזה, לרגע, היה נדמה לי שהוא מיצה את ייעודו, ואז מרה שחורה. ויומיים של עיסוק בו, והמילים שלא נכתבו, והמילים שכן, ופתאום המפלט פה היה לו שוב ייעוד, שלא מומש, אבל היה לו. אז נשאר.
כשאלחש לעצמי באוזן,
זו תהיה אזהרה או מילת עידוד,
כשאוכל להציע לעצמי, בשקט,
מילה,
לאן אכוון את עצמי?
הגיון אחרי לידה,
דיכאון אחרי לידה,
שניהם חלק מאותו דבר,
וזה רק הצד הנשי.
החופש הגדול מחרפן את נשמתי