לפני 4 שנים. 5 בינואר 2020 בשעה 20:02
כלוב,
לשכון בו כשאת שלי, כי את כלבה או חתולה לטענתך.
אמרתי לך, עציץ, כי את פרח,
הנחתי אותך, רגליים מסורגות, על מצע הבסיס,
מילאתי אדמה, והידקתי, עד שלא יכלת לשלוף את עצמך החוצה.
שמתי מוט תומך, ועליו פסי גובה.
והשקתי אותך, כדי שתגדלי, להיות הפרח שאני מדמיין.
ועכשיו נותר לטפל בך יפה ולראות אותך גדלה ופורחת.
למה את עוד מעט צורחת?