עושים טעויות

יום אחד, אלמד לסרוג,

כדי לתפור לעצמי סל,

שבו אוכל לשים לרגע את מחשבותיי,

סל סרוג עם שלל חורים,

יאה ומדויק, להחזיק לרגע את הבלילה המוזרה הזו.

אחרי זמן, אצא לטיול בשכונה, עם כלב וסל מחשבות,

כי אין כמו טיול לצרכים ומחשבות יחדיו,

כשאשוב אביט במה נותר!

הגדולות הכבדות, יקרעו להן חורים, יישארו להן ליד גללי הכלב.

הקטנות כמו חול, כבר ממילא היו מרובות ונעלמו.

ואילו שנותרו יהיו בהם פסים חדשים, סימני קשרים, וקצת צבע שבטח ירד.

ואז אכין סלט.