שביבי נבחר שוב. כבר חטפתי על זה אחרי הבחירות אבל חשבתי שעבר לה.. טעיתי🤦♀️
הגעתי, כרגיל, אליה הביתה.
הפעם הראש שלה היה בעניינים שבשגרה.
היא הייתה עסוקה בלנהל את העולם.
אני השתקתי את הטלפון לפקודתה וחיכיתי שתסיים את ענייניה.
שוכבת על המיטה לידה, עטופה במגבת בלבד ומרטיבה רק מהמחשבה שעוד מעט היא תלבש את הז' שלה שאני כל כך אוהבת ותשחרר ממני את הלחץ שהצטבר לי בשבוע האחרון כמו שרק היא יודעת.
'אני לא מבינה איך אתם אנשי הימין ממשיכים לבחור בו שוב ושוב. הוא גרוע. כל כך גרוע. הוא מזניח את כל הדברים החשובים' היא אומרת לי ומסיטה אותי בשנייה מהז' שאני אוהבת, לז' אחר שפעם אהבתי, והיום מאכזב אותי שוב ושוב.
אני נהנית להתווכח איתה על פוליטיקה. היא אמנם שמאלנית-אמנית-יפת נפש אבל היא גם אינטיליגנטית ברמות והמוח שלה מחרמן אותי.
'אני לא בחרתי בו ובכל מקרה אין אלטרנטיבה ימנית טובה יותר נכון להיום. חוץ מזה, למרות שיש נושאים נוספים חשובים מאוד, בכל הנוגע לבטחון הוא נותן את המענה הטוב ביותר כרגע' אמרתי וחשבתי לעצמי שאם היינו מתווכחות תוך כדי דפיקה, הייתי מסכימה איתה הרבה יותר והרבה יותר מהר. אבל היא עוד לא עלתה על זה🤷♀️
'הבעיה שלכם היא שאתם לא מבינים שהוא מושחת שעסוק בעצמו' אמרה והוציאה את הז' מהארון.
'אני מעדיפה לחיות עם מושחת מאשר למות עם יפה נפש' החזרתי והתבוננתי בה מתארגנת.
'תתפשטי ותסתובבי' אמרה לי בדיוק כשהשמאל עמד להפסיד *שוב* לימין.
'רגע, שנייה, עכשיו? ככה? אולי נתחלף רק הפעם?' לא יכול להיות שהיא גם תפסיד בויכוח וגם תדפוק אותי! זה לא הוגן.
'תשתקי ובואי לפה' הפצירה.
השתהיתי לרגע.. אבל במבט שלה היה ברור שיהיו השלכות לסירוב ולא הייתי במצב לשאת בתוצאות של המרדנות שלי הפעם.
אז התקרבתי, התכופפתי, הרמתי, כיוונתי שיהיה לה נוח.
היא נכנסה חזק כמו שהיא אוהבת.
פירקה אותי מבפנים ומבחוץ, יצאה ממני ואמרה 'זהו. מספיק לך'. ועזבה את החדר.
ואני נשארתי על המיטה רטובה ורועדת עם מחשבה אחת בראש- רגע, מי דפק אותי עכשיו? היא או ביבי?? 🧐
