עולה על עקבים ויוצאת לפגישה שנקבעה אצלי במשרד לשעה בה עוד לא זורם לי קופאין בדם והמוח שלי עוד במצב של טייס אוטומטי.
8:34 מגיעה באיחור עדין של 4 דקות.
לא אופייני לי לאחר. אני דייקנית מאוד. שונאת שמאחרים לי ומכבדת את זמנם של אחרים. הפעם, משאית שנתקעה אילצה אותי לפתוח את הגג ולנקות את הראש בפקק עם מוזיקה טובה.
נכנסת, אחת העובדות כבר כיבדה את הלקוחות בשתייה וכולם ישובים.
אני מתנצלת על העיכוב ופותחת את הפגישה כמתוכנן.
10 דקות ארוכות של מספרים, הערכות, דוחות וניגשת לתכל'ס-
👩⚖️אני - ' אלה המסמכים חברים. תעברו עליהם, תחתמו ונתקדם'
👨הלקוח - 'אני מעדיף לעבור על המסמכים בבית ולהפגש שוב'
👱♀️אשתו של הלקוח - 'שום מסמכים ושום בית. תקרא עכשיו ותחתום'
👨-'את מכירה אותי שאני לא חותם סתם ככה'
👱♀️-'אתה מכיר אותי כשאני מתעצבנת'
👨-'סליחה'
👩⚖️-😳
👱♀️-'תחתום'
👨-(לוקח עט)
👱♀️-(קורצת לי) 'ואפילו לא הייתי צריכה להוציא את השוט'
👩⚖️-😯🤐
חושבת לעצמי שעם איך שהיא נראית דווקא חבל שלא הוציאה את השוט 🤭
