ההבדל הזה בכנות גורם לי להרגיש לא מדהים לפעמים
בתכלס הקינקים והפנטזיות אותן פנטזיות, הרצונות מהקשר הם אותם רצונות בתיאוריה, אבל מכיוון שיש לי את הרעיון בראש לפיו יהיה לי הרבה יותר קשה להתאהב בבחור (זו סוג של כן מחשבה הגיונית, לא אתחיל להסביר למה כי אם זה לא ברור אז תקראו עוד בבלוג שלי) אני "מבקשת" הרבה פחות מבחינה אישיותית/תחומי עניין/מי שהם מבחורים, ודי חושבת עליהם כפתרון לסיפוק שאני רוצה לפעמים. מה שחשוב לי במקרים הללו זה יותר בסיס אישיותי של אדם נחמד שקצת אוהב דברים דומים לי, ובעיקר שאני אמשך אליו ושיהיה בקטע של הדברים שאני בקטע שלהם ושל הדינמיקה שאני רוצה.
לעומת זאת, אני "מבקשת" הרבה פחות מבחינה מינית מנשים*, מאיזשהו פחד שידחו אותי על הקינקים והדברים שאני אוהבת. זה פחד שאין לי עם גברים לרוב. הדחייה שלהם לא משנה לי כי מלכתחילה לא חשבתי שאולי נצליח להיות משהו. אני יוצאת הרבה יותר כנה מינית מול בחורים כי יש לי סוג של תפיסה של "אין לי מה להפסיד, זה לא שאני אהיה איתו בקשר רומנטי במילא", ויותר כנה בנוגע לתפקוד הבדסמי שלי. אני פחות נוטה להתפשר או לשתוק כשמישהו אומר לי משהו שאני יודעת שלא עובד לי, דבר שאני יודעת שעשיתי מספר פעמים עם נשים*.
אני מקווה שאצליח לשלב בין השניים, כי כרגע אני מפוצלת מידי וזה מקשה למצוא פרטנר-ית