אני רוצה להתייחס אל מישהי כשלי, כרכוש וצעצוע וחפץ שתהיה שלי פשוט. להחליט מה אני עושה איתה, מה היא יכולה וצריכה לעשות, מה לשים בתוכה, איך לקשט אותה ומה מותר לה לומר. אני רוצה שהיא תרצה להיות בלי מחשבות בראש חוץ מלעשות מה שאבקש, חוץ מלהשפיל ולהוריד מעצמה ולהגיד על עצמה שוב ושוב כמה שהיא רק חפץ טיפש וחסר מחשבות, שתודה לי על כך שאני משתמשת בה כתיק, כיס, כשולחן וצעצוע מין.
אני רוצה שתעשה לעצמה ביד ותודה לי על כך שאני מרשה לה, שתפסיק כשאני רוצה ותתחנן להמשיך, אבל רק כשאני אומרת לה להתחנן. שתדע שהמילים שלה הן בשבילי ובשביל לעשות לי טוב, אז היא צריכה להתחנן רק אם זה יעשה לי את זה באותו הרגע.
אני רוצה לשים עליה אטבים, לא כי אני נהנית מלתת כאב (רק קצת), אלא כי אני נהנית מלתלות ממנה דברים, להשפיל אותה. אני רוצה שהיא תהיה חיית המחמד שלי באופן המיני ביותר, שתהיה כלבה שלי, או טוב יותר, החזרזירה הקטנה שלי.
אני רוצה לאפר אותה למרות שאני לא יודעת לאפר באמת, לגרום לה להיראות יפה או להיראות מגוחכת אם אני רוצה, ושהיא תודה לי על איך שהיא נראית ועל כך שבכלל נגעתי בה.
אני רוצה מישהי שתרצה שאשתמש בכל החורים שלה, שיהיו בבעלותי, שלי. שתשתטח על הרצפה בשבילי או שתרד לי שעות אם ארצה.
אני רוצה שבסוף כל זה נהיה פשוט גם בנות זוג, חברות, פרטנריות. אני רוצה שנתחבק ושנישן יחד אבל שתכיל את זה שאני ישנה על הגב ולא יכולה להירדם מכורבלת. אני רוצה שאני לא אצטרך להיות זו שדואגת להכל כי אני השולטת, אלא שאני אהיה מוכלת וגם היא, שהיא לפעמים תהיה יותר אקטיבית ולא תתייחס אלי בתור מי שתמיד צריכה להיות אחראית, אלא בתור סאן המגוחכת, הדרמטית, המצחיקה, המשחקית והמבריקה והכיפית שאני לא מרגישה שאני יכולה להראות בתוך בדסם רוב הזמן. אני רוצה שנשחק על הגבול הזה בו אנחנו פשוט בנות זוג, אבל יכולות ברגע להפוך לסאן והחפץ חסר הערך שלה.
אני לא חושבת שאי פעם ממש כתבתי כאן ככה