ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הרפתקאות, ובעיקר חוויות ומחשבות שלי כפי שנתפסות לי באותו הרגע

שיתופים על החיים שלי ועל החוויות הפנימיות שלי עם עצמי כדומית והקונפליקטים שמגיעים עם תפקידי המגדר מול הקוויריות שלי, וכן הרצון שלי לפרטנר-ית והאתגרים במציאתה-ו
פלוס, לא כולי, אלא חלקים ממני כפי שמתרחשים באותו הרגע, חוויות של תקשורות מכאן ומחוץ לכאן (מעוניינת שיהיו עוד יותר חיוביות משליליות), בתקווה שאני לא נקראת כמישהי מתוסכלת מידי בכתיבה שלי כי אני כותבת מידי פעם על ההטרדות שאני חווה כאן ובכללי על מצבים כאלו בשביל הסיכוי (שכבר קרה) שמישהו יקרא, ילמד ויבין.
אני כן מתוסכלת, אבל זה יותר כעס צודק.
גם בתקווה שהכתיבה שלי בעודה אותנטית לרגש שאני מרגישה באותו הרגע, תכיל גם את הראייה שלי את היופי של בדסם, של הדברים היפים הקטנים והגדולים בעולם, ומספיק את עצמי בשביל לעורר עניין (שוב, לא לכתוב לי אם אתם מתחת או מעל לגבול הגיל גיל 23 עד גיל 29).
לפני שנה. יום שלישי, 17 בדצמבר 2024 בשעה 12:07

אז אני ככל הנראה מתמודדת עם אנדומטריוזיס. במחזורים האחרונים הכאבים פחותים בכנות, ואני מסוגלת להרגיע אותם לכדי "אני יכולה לזוז ויש זמנים בהם אני אפילו לא כל כך ארגיש אותם אם אקח כמות כפולה של משכחי כאבים משאני אמורה". לא מובן מאליו בכלל, בהינתן שבמקרים של חברות שלי שמתמודדות עם המחלה כדורים בכלל לא עובדים עליהן יותר. 

זה גורם לכך שאני כל פעם בספקות עצמיים האם להגדיר את עצמי ככה, זאת למרות שהרופא כבר אבחן אותי עם אנדו, מכיוון שהדרך היחידה לדעת מאה אחוז היא ניתוח להוציא את הנגעים של האנדו. כמו כן, כדי להוריד את הכאבים המזעזעים אני צריכה לקחת גלולות. מכיוון שאני מתמודדת עם מצב רפואי אוטואימוני אחר שגורם לכך שאני צריכה לקחת תרופה מסוימת, כמו גם שאני עם חשש עמוק משינויים במראה ובמשקל בגלל הפרעות אכילה קלות שהיו לי בילדות ותופעות לוואי שהיו לי לתרופה מסוימת פעם (מאז חזרתי לעצמי, אבל זה ממש השפיע על חששות שלי מלהוסיף חומרים לגוף שלי), אני מאוד לא רוצה לקחת גלולות. יחד עם זאת, זה הדבר היחיד שיפסיק את ההתקדמות של האנדו לפני שאני ממש אקבל נזק, שאני אפילו לא יודעת (או אולי בהכחשה) לגבי האם הוא אמיתי. 

מכל מקום, מה שתמיד גורם לי מחדש להאמין ולהיזכר שאני בטוח עם אנדו, זה הכאב המזעזע שאני מקבלת אחרי אורגזמה בימים שקודמים למחזור ותוך כדי המחזור. 

זו רמת כאב שלא ניתן להסביר. אני פשוט שוכבת במיטה אחר כך במשך שעה-שעתיים (בדקתי, באמת משהו כזה) ולא יכולה לזוז מהתנוחה המקופלת שלי, לא יכולה לקרוא לעזרה כי זה אומר להזיז את הסרעפת וזה כואב מידי, לא יכולה לבכות באמת כי זה אומר להזיז את הגוף וזה כואב מידי, לא יכולה לקום לקחת כדורים כי אני לא.יכולה.לזוז.מכאב. זה מרגיש יותר גרוע מהפציעות הכי קשות שלי, מהניתוחים הכי כואבים שעברתי.

זה ככה כל חודש, כמה פעמים, כי אני לא יודעת את הפעם הראשונה שזה יגיע, זה פשוט קורה בשלב מסוים בחודש וככה אני יודעת שאני עומדת לקבל מחזור. 

הבעיה בתוך זה היא שלקראת המחזור אני מן הסתם בעלת חשק מיני גבוה יותר, וזה אומר שאני שוב ושוב משטה בעצמי ואומרת לעצמי "כמה גרוע זה כבר היה?" או "אולי הפעם זה לא יקרה?" למרות שאני יודעת כמה גרוע זה, ואני יודעת שזה יקרה. 

אז לסיכום, אני רוצה לאונן ואני רוצה לגמור אבל כבר עכשיו כואבת לי הרחם, ואם אני אגמור אז אני ארגיש כאילו תוקעים ברחם אבל גם בשאר האיברים המעורבים בעניין סכינים מלובנים מבפנים ובחוץ. אבל אני עדיין רוצה לגמור.

godammit

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י