הרגע הזה בו הבנתי שאני יכולה פשוט מיד לחסום אם מישהו שולח לי הודעה וברור מההודעה או מהפרופיל שלו שהוא לא קרא לי את הפרופיל או פשוט שם זין על מה שכתבתי היה אחד המשמעותיים בחיים שלי (אני לא מגזימה אפילו האמת). הבנתי שאני לא חייבת לכתוב להם שהם עברו אצלי גבול ולחכות עד שיענו ויגידו משהו מטריד, אלא שאני לא חייבת להם כלום ויכולה פשוט לחסום. שאני לא חייבת להגביל חסימות למספר נמוך מתוך תפיסה שגויה שאני צריכה לשמור על יחסים טובים גם עם אנשים שכותבים לי למרות שכתוב לי בפרופיל מספר פעמים שאני לא מעוניינת שיכתבו לי, ושאני לא ״רגישה מידי״, אלא פשוט אוכפת את הגבולות שלי ולא מוציאה אנרגיה על שיחה עם אדם שמלכתחילה לא הייתי מעוניינת לדבר איתו.
אניווי, רגע מאוד משחרר
מישהו בן 38 כתב לי עכשיו ופשוט מיד חסמתי, כי למה שאני ארצה לדבר איתו בעתיד גם
עריכה: הרגע הזה התרחש כבר לפני שנה ככה, אבל אני שוכחת אותו כל פעם מחדש כי החינוך של ״אויש הוא מסכן ואת תפגעי בו תני לו צ׳אנס״ שמחנכים אליו נשים מגיל אפס הוא מאוד קשה לשינוי