אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 3 שבועות. שלישי, 27 באוגוסט 2019, בשעה 00:04

הכאב. 

והפחד. 

וחרדת הנטישה. 

והחנק. 

והדמעות.. גם הן בסדר. 

 

היום את חזקה מספיק.. 

⁦♥️⁩ 

פורקת פה את כל הכאב.  בחוץ החיוך קצת אמיתי יותר 

לפני 3 שבועות. ראשון, 25 באוגוסט 2019, בשעה 12:28

לעשות מה שאני רוצה. 

 

איך שאני רוצה. 

 

בלי גבולות. 

 

בלי לתת דין וחשבון. 

 

ומרגישה אסירה.  

 

הביקורת. 

 

ההלכאה העצמית. 

 

והויתור העצמי. 

 

אין למי לתת. 

אין למי לדאוג. 

אין את מי לאהוב. 

 

אז כן.. אני אוהבת את עצמי.. 

לעזאזל אני חושבת שאני פאקנית מדהימה. 

אבל לדאוג לעצמי מעולם לא ידעתי, לא באמת.

 

חופשיה לחלוטין, חנוקה בלי אוויר. 

צריכה הפוך. 

להיות חנוקה בלי אוויר.

פיזית. מנטלית. 

ואז אהיה חופשייה באמת. 

 

⁦♥️⁩ 

עכשיו עשיתי לעצמי חשק לחניקה .. חח ממש יופי.. 

לפני 3 שבועות. ראשון, 25 באוגוסט 2019, בשעה 10:03

מתעוררת שוב באיחור. 

 

חזיה. 

תחתונים. 

טייץ. 

גופיה. 

נעליים. 

קפה. שחור. חזק. 

ולדרך. 

 

גמורה. סמרטוט. מותשת. כבויה. 

 

מגיעה. 

"בוקר טוב" 

חיוך מאולץ. כי חייבת להראות חוזק ואנרגיה טובה. 

ושוב קפה. 

 

ונשאבת לשיחות שלא בטוח שיש להן עתיד רק כדי לא להרגיש את הריק. 

 

ועכשיו חייבת להתאפס וללכת לטפל בדברים של גדולים. 

וכל מה שאני רוצה זה לתת לילדה חופש. 

חופש להיות היא. 

חופש להיות קטנה. 

חופש להיות עטופה ומוגנת. 

חופש לחבק אותו. תובע בתוכו. 

חופש להיות שלו. עברו. שייכת. 

 

חופש להיות לרגליו. 

 

⁦♥️⁩ 

אני יודעת  שאתה שם... 

אתה בא? 

 

 

לפני 3 שבועות. שבת, 24 באוגוסט 2019, בשעה 12:43

התפרקות. 

בכי בלתי נשלט

השתנקות כמו ילדה בת 5. 

 

רצון להעלם בתוך השמיכה. 

להעלם מהמציאות הזאת

להיעלם מהריק החונק הזה. 

 

זה לא הבוקר שציפיתי לו.. 

לא אחרי כל העומס לאחרונה... 

 

מסרבת להיכנע לו. 

הולכת לים. 

♥️⁩ 

אולי תבוא כבר? אתה שאני לא מכירה עדיין.  

אני צריכה חיבוק. בא כבר! 

 

 

לפני 3 שבועות. שישי, 23 באוגוסט 2019, בשעה 23:29

טוב שכזה.. 

בציר ישן שכזה.. 

וחצי ג'וני שכזה.... 

 

והמפלצת שגם ככה ערה לה, רוצה לשחק.. 

 

ממש כמו ילדה קטנה.... 

 

ממממ בא לי..... 

 

אבל.. לא בא לי ליד... 

 

אז הולכת לישון... 

 

⁦♥️⁩ 

ממממ הלוואי שאחלום חלום רטוב.. 

לפני 4 שבועות. חמישי, 22 באוגוסט 2019, בשעה 10:42

זהו. 

בלי לחפור. 

 

רק חיבוק. 

 

ארוךךךךךךךךך... 

 

ולהירדם בתוכו.   

 

⁦♥️⁩ 

רק 10 וחצי בבוקר.....

לפני 4 שבועות. רביעי, 21 באוגוסט 2019, בשעה 21:46

לנסוע על 140 קמ"ש 

חלונות פתוחים 

ושמלה קצרה ורחבה. 

 

השלמה מנופפת לה למעלה... 

וכך יוצא שאני נוהגת חצי עירומה... 

 

עכשיו להוסיף מוסיקה כיפיית 

 

ממממ תענוג... 

 

⁦♥️⁩ 

 

פעם הבאה גם בלי תחתונים.... 

 

לפני 4 שבועות. שלישי, 20 באוגוסט 2019, בשעה 23:38

יום מטורף. 

הגוף תשוש. 

דואב.

עייף. 

 

במיטה.

על הבטן. 

תחת בולט. 

וכל מה שבא לי זה אצבע. 

חזקה. 

מחוספסת. 

שתטייל מהנקודה הרגישה בעורף, 

לאורך עמוד השדרה. 

לאט. 

חוליה אחר חוליה. 

ספק נוגעת. 

ספק מרחפת. 

יורדת לאט, 

לנקודה הרגישה של מעל הרציץ של התחת הבולט. 

מגע מרגיע. 

מלטף. 

זה כל מה שאני רוצה עכשיו. 

 

אם היד השניה לופפת את הצוואר בכוח.. 

זה כבר חלום... 

 

⁦♥️⁩ 

ממ טוב בא לי עוד אבל שששש.... 

חלומות מתוקים ורטובים... 

לפני חודש. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 23:54

במיטה.

שמיכה מכסה חצי גוף עירום.

רוצה לישון.

הבטחתי לעצמי לכתוב.

 

אז כותבת.  קצת..

 

 

 

 

בכניסה לדירה.

דלת פתוחה.

על הברכיים.

גב לדלת.

עירומה.

 

הרצפה קרה.

האוויר מתקתק.

הלב השתולל.  

אני? אני כבר במקום אחר.

 

שקט. אחר. נקי. נוזלי.

 

עוברת דקה. שתיים. שלוש.. עשר..

הגוף רוטט, משתוקק, מתנועע בקצב איטי, מבקש מגע.

הנפש... מתחננת. קח אותי.. בבקשה..

 

צעדים. החלטיים. יציבים.

הגוף מזדקף. קופא. מוכן.

הנפש.. מכשכשת בזנב בהתלהבות.

צעדים נעצרים.

דלת נפתחת. שני צעדים פנימה.  נסגרת וננעלת.

 

האוויר עומד.

 

צעדים סביבי. שקט. אני קפואה.

יד נשלחת.

מלטפת את הכתף.  

חום. כוח. תשוקה. ביטחון. הגנה.

ונשימה עמוקה, ספק אנחה , משתחררת.

 לא ידעתי שעצרתי את נשימתי.

הנפש ידעה.

פה מקומך.

למטה ונוסקת אל על.

 

♥️

 

לפני חודש. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 19:28

ריק. 

כבר תקופה ארוכה שריק לי. 

 

"הכל טוב" 

"יהיה בסדר" 

 

ממתי אני משתמשת במילים האלו. 

 

אז בכוח. 

 

כל מה שבא לי זה להימעך על הספה. 

 

אז שמתי נעלי ספורט ואני יוצאת! 

 

כל מה שבא לי שלהמשיך לשתוק. 

לתת לבליל המילים שקיים בראש להתכבל עם תחושת הריק והלבד. 

 

אז היום אכתוב. אכתוב לי. אולי פה. 

אבל אכתוב. 

 

בכוח. לפעמים אין דרך אחרת . 

 

⁦♥️