שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני חודשיים. 1 בדצמ׳ 2019, 4:21

לא. 

כנראה שלא תראה את הדמעות. 


לא 

כנראה שלא תראה את ההזדקקות. 


לא 

כנראה שלא תראה את הכאב או הבדידות הבלתי נסבלת 


לא 

כנראה שלא תראה את השבר. 


לא. 

אתה לא תראה סופה נופלת לבירכיה בתבוסה.  


כנראה שתראה את מה שבחרתי להראות.  

כך היה מאז ומעולם. 

כך יהיה כנראה לתמיד. 


⁦♥️⁩  

צריכה חיבוק לבכות ולישון. 

בסדר הזה. 

לפני 3 חודשים. 11 בנוב׳ 2019, 9:56

 

מעולם לא התעכבתי על מונחים הנכונים. 

זה לא באמת רלוונטי. 

לא לי. 

אני גם ככה חיה במציאות משלי. 

חיה במונחים משלי. 


אתמול נפילת מתח. 

עייפות. 

דאון. 

דמעות. 


תחילתו של לופ רגיל. 


בוקר. 

הפוכה ולא במובן הטוב, עם התחת למעלה מחכה לחגורה או לזין שיחדור עמוק. 


לא. הפוכה, בדרך לעצבים. שכמובן הגיעו. 

והסופה כבר משתוללת. 


אני מסרבת להיכנס ללופ הזה. 

כי באמת אין לי כוח אליו. 

לא אליו ולא לנשורת עייפות החומר והנזקים שהוא משאיר אחריו. 


אז קפה וסיגריה. 

רק בלי הסיגריה. 


והשאלה האמתית. 

למה? 

למה הלופ. למה הדרופ. 


והדבר הקסום הוא, שברגע  שמתנקים הכל. נושמים עמוק ושואלים את השאלה הנכונה, התשובה האמיתית פשוט עולה באופן טיבעי. 


למה? 

כי אני מעגלת פינות עם עצמי. 

מוותרת לעצמי. 

ומשתיקה את עצמי. 


קל. 


העננים התפזרו. 

העצבים נעלמו. 

ואני שוב חוזרת לעצמי.  


באמת עד כדי כך קל. 


עכשיו רק נשאר לדבר את עצמי שוב. 


⁦♥️⁩ 

תמיד ידעתי שאני בעצם שולטת. 

נו טוב.. לפחות על עצמי.

 

 

לפני 3 חודשים. 10 בנוב׳ 2019, 10:29


איו לי יצר מזוכיסטי. 

אולי מזוכיזם ריגשי. 

זה אולי. 

 

הסימנים מגיעים בקלות. 

מאז מעולם. 

טרום רומן הכאב. 

תמיד הייתי מוקסמת מהם. 

הצבעים. 

מרקם העור. 

הכאב החד כשנוגעים. 

 

תמיד האמנתי שהסף נמוך. 

אני רגישה. 

המכה הכי קטנה ואני מייבבת כמו ילדה. 

מה לי ולכאב. 


3 קעקועים. 

אחד מהם משתרע על כל הצד הימני של הגב. 

מחריץ התחת ועד לכתף. 

תמיד הייתי מאוהבת בתחושה של המחט חודרת את עורי. 


ועדיין.. מה לי ולכאב. 

 

הניתוק. זה מה שלי ולכאב. 

 

 אין לי שום צורך בכאב. לא כאב לשה הכאב. 


העיניין הוא שכאב נכון מנתק אותי. 


ובצורך בניתוק.. נו זה כבר סיפור אחר. 

 

חושבת מהר. מהר מידי לפעמים. 

חושבת על הרבה. במקביל. 

מבקרת. 

מנתחת. 

עורכת ביקורת נזקים. 


ובנוסף להכל מקפידה לבקר את ההתנהלות האישית שלי. 

שפה. 

התנהגות. 

אכילה. 

מזג. 

הצבת מטרות. ויעדי בניים. 


עמוס אצלי בראש. 


הניתוק המתוק. זה כל מה שאני צריכה. 


כאב. 

הכאב היה היחיד שהעניק את זה השקט. 

השקט הנוזלי ההוא. 


ופתאום גם אותו אני לא מצליחה להכיל. 


מתחננת לקצת שקט. 

 

⁦♥️⁩

מחייכת. באופן טיבעי ואמיתי. למרות העייפות. 

סעמק אפילו את הטאצ' להתבכיין כמו שצריך איבדתי.  

הלכתי לחייך ללקוחות.... שזה בכלל מזוכיזם מסוג אחר. 

 

לפני 3 חודשים. 4 בנוב׳ 2019, 17:59

מודעת 


יותר מידע לפעמים.

מודעת לסביבה. 

מודעת לאנשים. 

מודעת לעצמי. 


מודעת לשינויים קטנים. 

קול. 

תנועה. 

מנח גוף. 

אנרגיה. אוי זה הזוי כמה אני רגישה לזה. 


מודעת לעצמי. 

המילים שיוצאות לי מהפה. 

הגוף שלי. 

האנרגיה לי. 

כשטוב לי, ברורה לי הסיבה. 

כשרע לי,  ברורה לי הסיבה. 

כשחסר לי, אני לרוב יותר מה חסר.  


מודעות. 

היא מעצבנת לפעמים אם תשאלו אותי. 


Ignorance is a blessing


תמיד אמרתי את זה. 


ולפעמים, רק לפעמים, הייתי רוצה חופש מהמודעות שלי. 

 

⁦♥️⁩

ואולי, רק אולי, כל מה שאני צריכה זה חיבוק חם ועוטף. 

או יד חזקה על הצוואר

או קצת כאב שיגרום לי להתנתק. 

או… 

לפני 3 חודשים. 4 בנוב׳ 2019, 16:09

לפעמים, רק לפעמים זה מה שבא לי. 

לצרוח את עצמי. 

 

לצרוח. 

להשתולל. 

לרקוע ברגליים. 

לפרוק כל עול.. 

 

פעם הייתי צועקת את עצמי. 

זה שונה. 

אז זה היה בניסיון להסביר את עצמי. 

היום כבר אין צורך. 

אני. פשוט אני. 

ומי שלא מבין, שיתאמץ. 

 

אבל לפעמים, רק לפעמים בא לי לצרוח את עצמי. 

להרעיד את העולם והאדמה. 

 

או אולי רק להרגיש בפנים שוב משהו. 

 

⁦♥️⁩

אחחח בא בקבוק יין אדום שלם עכשיו. 

 

 

לפני 3 חודשים. 2 בנוב׳ 2019, 21:29

מתנדנדת על ערסל בגינה. 

מכורבלת בשמיכה. 

האוויר קריר ומלטף. 

ברקע וויטני שואלת האם יתפוס אותה כשתרוץ אליו. 

 

שקט בפנים. 

שקט רגוע. 

שקט שאינו רע ואינו טוב. 

פשוט שקט. 

 

המילים נעלמו לי. 

כבר שבועות שכולם לא נכתב. 

לא פה ולא בחוץ. 

 

הגדרות.

מסגרות. 

שניהן לא בנמצא. 

 

ועדיין, למרות זאת, שקט. 

 

מוזר. 

מעניין. 

 

מתגעגעת למילים. 

שלי.

של אחרים. 

 

בא לי להתפלש במילים מדוייקות. 

 

שקט.

⁦♥️⁩

אפילו אני לא מבינה מה כתבתי פה עכשיו. 

 

 

לפני 4 חודשים. 5 באוק׳ 2019, 17:01

הבעיה שלי היא, שאני יודעת אם שליטה אמורה להראות. 

או יותר נכון איך אמורה להרגיש. 


אם כבר בהתחלה הגיעו הדמעות ולא בגלל חניקה. 

זו לא שליטה. 


אם נשאלתי מה הניסיון שלי?

זו לא שליטה. 


אם כבר בהתחלה כל השיח סובב סביב מין. סביב מה עושה את זה לי. או מה מחרמן אותך. 

זו לא שליטה. 


אם עוד לפני פגישה ראשונה התבקשתי לתמונות כאלו או אחרות. או לחילופין אני מודעות לעובדה שמישהו מאונן עליי וקיבלתי דיק פיק. 

זו לא שליטה.

כן. גם אם הדיק פיק מפואר מאוד. 

זו עדיין לא שליטה. 


אם הוחלט שאני הנשלטת שלך והוחלט להתחיל להשתמש בי אחרי שיחה וחצי. 

זו לא שליטה. 


אם בגלל שאני יודעת מה נכון לי ומה לא. במיוחד בהתחלה הופך את לשולטת למלטה. 

זו לא שליטה. 

 


ואז מה כן שליטה? 


האמת, שליטה היא ונילית לחלוטין. 


שליטה היא חיזור. דאגה. אכפתיות. היא הכלה. 

שליטה היא ההבנה שאתה מגיע שרוט. כי עברת דבר אחד או שניים. 

שליטה היא ההבנה שאני מגיעה שרוטה, שגם אני עברתי דבר אחד או שניים או שלושה. 

שליטה היא ההבנה שאני מגיעה עם חומות. בצורות וגבוהות. אך אין לי כל ציפייה שתפיל אותם. אלא שתעזור לי לנצץ אותן בעצמי. 

שליטה היא ההבנה שלך שאין שום צורך לשאול אותי שאלות כמו מה הגבולות שלי. או מה היא שליטה עבורי.

אלא פשוט לנהל איתי שיחה. אני ספר פתוח. במידה ויודעים לקרוא. 

שליטה תהיה היכולת שלך לראות אותי ולדעת ברגע שאגיד "שלך" זו תהיה האמת הטהורה שלי. 


שליטה היא הזכות להיות "שלך" נפש גוף ורוח. 

 

אבל היי.. מה אני מבינה.. אני "חדשה" פה לא?!

 

⁦♥️⁩

תגיע כבר. 

מתחשק לי לכתוב עלייך. 

 

 

לפני 4 חודשים. 5 באוק׳ 2019, 10:32

גם אם הדמעות יפות לך.. 

 

עדיף לחייך. 

 

⁦♥️⁩

 

 

 

לפני 4 חודשים. 4 באוק׳ 2019, 2:29

בוא נוותר על ההתחלה. 

אני גם ככה גרועה בה. 

תמיד מתבלבלות לי במילים.

שילוב של חוסר ביטחון מסויים עם ידיעה שלמה של מי אני ומה אני שווה. 

שילוב של ביישנות וגרירה שלי לשיחות סקס שאני מתעבת. 

שילוב של כן ולא. אש וקרח. 

 

קצוות... תמיד הייתי אישה של קצוות.

 

אני שונאת התחלות. 

אז אפשר לדלג על השלב הזה?

בבקשה? 

 

אפשר לדגל לשלב בו נעים ובטוח? 

 

תן לי להיות הסערה שלך.

תהיה אתה השקט שלי. 

 

תן לי להיות הירח שלך, להאיר את דרכך בלילה אפל. 

תהיה אתה השמש שלי, תזין אותי בחום וחיוניות. 

 

תן לי להיות מקום הפורקן שלך, הפיזי והנפשי, כדי שתוכל להמשיך להיות העוצמה שאתה. 

תהיה אתה השומר המגן שלי, כדי שאוכל לצאת מהחומות שלי לעיתים ולטייל בשמש. 

 

תן לי להיות לך לקנבס, כדי שתוכל ליצוק אליי את יצירותך כאהבת נפשך. או להשאירו חלק לעיתים, כי גם דף חלק אינו ריק. 

תהיה אתה היד היוצרת, כדי שבכל יצירה שלך אמצא יותר ויותר אותי. 

 

תן לי להיות לך לכפית קטנה שתוכל לחבק כמו דובי מנחם. 

תהיה אתה בכפית גדולה כדי שאוכל לטבוע בך. להתחפר עד שלא אדע איפה אני נגמרת ואתה מתחיל. 

 

תן להיות להיות הזונה שלך. המקום בו תפרוק את כל השריטות והפנטזיות שלך. 

תהיה אתה המדריך שלי, כדי שאוכל למצוא את התשוקה שלי מחדש. 

 

תן לי להיות לך לבית, בו יש אהבה נקייה. בו גם ברגעים הקשים והנמוכים אראה אותך כגבר העוצמתי שאתה. 

 

תן לי לתת לך אותי. על כל הגוונים, הילדות שבי. הזונות שבי.

האישה שאני. 

 

תהיה אתה, פשוט אתה. 

נכון. 

מדוייק. 

שלי. 

כדי שאוכל לשחרר את הטוטאלית שבי. 

 

⁦♥️⁩

אתה בא? 

ואם בא לך להיות הכפית הקטנה זה גם בסדר. רק קח בחשבון ש1.57 לא עוטף יותר מידי. 

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. 3 באוק׳ 2019, 22:37

ככה זה מרגיש.. 

ממש כמו דרופ. 

 

⁦♥️⁩