שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט נוזלי

שטויות שלי ובעיקר עבורי.
הכותבת לא תמיד בקו הנורמל. הקריאה על אחריותכם בלבד.
לפני 4 שנים. 20 בפברואר 2020 בשעה 19:04

ידעתי שהרגע הזה יגיע. 

זה היה רק עיניין של זמן. 

הכתובת הייתה על הקיר. 

 

בא לי להתפרק. 

לבכות. 

לצרוח. 

להשתולל. 

 לנצץ דבר או שניים. 

 

בא לי פשוט להיכנס לתנוחת עובר ולהיעלם. 

 

אבל כל מה שאני יכולה להרשות לעצמי הן דמעות בודדות. 

 

ושוב, 

לתמוך.

להכיל. 

לחזק. 

לדאוג. 

לחבק. 

 

ובסוף לנסות לדאוג גם לעצמי קצת. 

 

⁦♥️⁩

שונאת להיות צודקת.

אבל שמחה שיש בי את האנרגיה הבלתי נגמרת להיות עבור מה ששלי. 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י