שקט נוזלי

ידעתי שהרגע הזה יגיע. 

זה היה רק עיניין של זמן. 

הכתובת הייתה על הקיר. 

בא לי להתפרק. 

לבכות. 

לצרוח. 

להשתולל. 

 לנצץ דבר או שניים. 

בא לי פשוט להיכנס לתנוחת עובר ולהיעלם. 

אבל כל מה שאני יכולה להרשות לעצמי הן דמעות בודדות. 

ושוב, 

לתמוך.

להכיל. 

לחזק. 

לדאוג. 

לחבק. 

ובסוף לנסות לדאוג גם לעצמי קצת. 

⁦♥️⁩

שונאת להיות צודקת.

אבל שמחה שיש בי את האנרגיה הבלתי נגמרת להיות עבור מה ששלי.