שקט נוזלי

האומנם? 

כמי שמחזיקה מעצמה כפסיכית לא קטנה, 

ומנגד כאחת היציביות וחזקות שיש... 

כן כן... ניגודים.. 

...Sue me

אני מחזיקה בדעה שגם אם תיקח את האישה החזקה, היציבה ביותר,

זאת שיודעת מי היא.. ומה לעזאזל היא שווה בעולם הזה,

תגרום לה להוריד מעט את החומות,

תעזור לה להשתחרר קצת,

ואולי, השם ישמור, להאמין בך... 

עשה כל זה, 

ואז... 

אז תתייחס אליה כאל כלום... 

כאל בובת סמרטוטים.. 

הו אז תיהיה בטוח שתצא ממנה איזה משוגעת קטנה. 

אז לא.. 

בעיניי נשים לא משוגעות. 

רק פגיעות יותר. 

⁦♥️⁩

פעם אמרתי שאחריות עליי היא שלי. 

היה נכון. ישאר נכון.. 

עד ש...

מישהו אמר לי פעם שהדמעות שלי מפחידות. 

אולי מפחידות זו לא המילה, 

הן לא מעוררות רצון להסתתר מתחת לשמיכה. 

הן דיי נדירות. 

הדמעות שלי.

אולי בגלל שהבכי שלי, הוא חולשה בעיניי.  

חוצמזה שאני לא באמת יודעת לבכות, 

רק להזיל דמעות. 

וגם אם זה במשך דקות ארוכות, 

זה כמעט אף פעם לא מגיע לכדי בכי.  

אולי בגלל זה, אם אני כבר בוכה, בדרך כלל לא ממש יודעים מה לעשות איתי.. 

אז אני פשוט לא. 

רק מזילה דמעה פה ושם.. 

מתסכול, 

מכאב, 

מהורמונים לפני מחזור. כן, כן.. אין טעם להכחיש את הימים הנפלאים האלו ;) 

ולאחרונה גם מדרמות רומנטיות.. 

(אל תספרו לאף אחד) 

מזעזע! 

הבעיה היא..

שדמעות כל כך יפות לי. ⁦ 

⁦♥️⁩

האמת.. 

לפעמים הן מגיעות גם בסרטים מצויירים. 

אבל זה כבר ממש סוטה. 

עייפתי. 

נמאס לי. 

מהכל. 

כבד לי. 

עד לנקודה שאני כבר לא יכולה לנשום. 

קשה לי להתמודד עם הכל. 

להעמיד פנים שאני חזקה. 

שהכל קטן עליי. 

שאני שולטת בהכל. 

שהכל יהיה בסדר. 

רק רוצה להתפרק. 

ולבכות. 

כל כך הרבה לבכות.

עד שיגמרו הדמעות. 

עד שאהיה תשושה לגמרי. 

וארדם בתוך חיבוק חזק. 

אבל... כל זה לא יקרה.  ⁦

הלבד הזה שורף מידי. ⁩

⁦♥️⁩

החלטתי להפסיק כתוב כאב. 

הגיע הזמן לתרגל כתיבה אחרת. 

לבקש ממך חיבוק. 

אבל אני פשוט לא יודעת לעשות את זה. 

⁦♥️⁩ 

כשאני מגלה שהמקום הזה 

השחור הזה. 

הממכר הזה. 

הוא בכלל ביצה, 

טובענית. 

מלוכלכת. 

מזוהמת.

התאבון נעלם לי למרות שלא אכלתי כל היום. 

זו לא אני. 

זה ממש לא לי. 

הדיבורים.

"החברים" 

החיים שלי לא מתקיימים פה. 

אלא בחוץ. במציאות. 

ריכולים. מילים מיותרות. מידע שעובר בידים לא רלוונטיות. 

זה גורם לי להתגרד מתחת לעור! 

פאקניג נקייה. 

פאקניג אמיתית. 

פאקניג כנה. 

פאקניג נכונה!! ⁦⁦

⁦♥️⁩

מתי ערכים וקלאס עברו מהעולם הזה? 

זהו! פרקתי. 

תחסכו ממני ביקורות. 

עטופה בילדה חזקה. 

עטופה באישה מפלדה. 

האם האישה תיהיה עטופה פעם? 

⁦♥️⁩

מה אני עושה פה 

מי שמכיר אותי יודע שסבלנות זה לא הקטע שלי.  

אולי זה הדם החם, 

אולי זה כי אני חולת שליטה, 

אולי זה כי אני אוהבת שדברים זזים מהר, 

אולי זה כי יש לי קוצים טוסיק,

אולי כי נגמר בחנות. 

אני אוהבת תנועה. 

עשייה. 

כן, למדתי בסוף להיות סבלנית 

או נכון יותר למדתי לחכות סבלנות. 

וזה עובד. 

רק שלפעמים מסתבר בדיעבד שבמקרים מסוימיים עדיף היה להישאר אני... 

אני עדיין לומדת לנווט בדרך. 

⁦♥️⁩

חבל שאני לא יודעת לשחק את המשחק 

נכנסת למיטה לבד ... 

עד מתי? 

מזל שאני מתה על המיטה שלי.. 

גם אם היא שבורה בפעם הרביעית...  

⁦

♥️⁩ 

חלומות (ר)טובים 😜

אפשר להגיד עליי הרבה דברים... 

סתומה אני לא.. 

רוב הזמן אני משעשעת

אפילו מאוד.. 

השנינות שגורה בפי.. 

שכל ואינטילגנטציה לא חסר לי..

שיחות פינג פונג אני יודעת לנהל מתוך שינה.. 

אבל איכשהו.. 

כשאני מנהלת שיחה עם מישהו שמעניין אותי... 

הינה הסתומה יוצאת.. 

ואין זכר לסופה השנונה,החדה והמשעשעת שאני.. 

⁦♥️⁩

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש. 

לפעמים, רק לפעמים,

אני כל כך עייפה מלהיות חזקה. 

לפעמים, רק לפעמים,  

אני כל כך עייפה להציג תמונה שהכל בסדר. 

לפעמים, רק לפעמים, 

אני כל כך עייפה מללבוש את החיוך. 

לפעמים, רק לפעמים, 

אני כל כך עייפה שכך שאני תמיד צריכה להיות יציבה.

כי אם לא אני.. מי? 

לפעמים, רק לפעמים, 

אני כל כך עייפה שאסור לי לבכות. 

לפעמים, רק לפעמים, 

אני כל כך עייפה שאני ערה לילה שלם. 

אבל זו אני. 

חזקה. יציבה. חיוך ושועטת קדימה. 

⁦♥️⁩

גם סופה צריכה חיבוק לפעמים. 

רק לפעמים. 

ואולי חזה רחב להניח ראש לרגע. 

אולי.

רק לפעמים.