ובכלל לא במובן הטוב של המילה!!
אני רוצה לצעוק!
הדם שלי מבעבע.
איפה הכבוד העצמי.
איפה הכבוד כלפיי וכלפי הזמן שלי.
למה לגנוב לי זמן אחרי שהובהר שלא יקרה.
ולמה לעזאזל אני לא זוכרת ניקים!
אני רוצה לכתוב את הכעס הזה.
לשפוך את עצמי לפה.
ואז מבינה שזה פשוט לא שווה את זה.
אז במקום אשאיר פה משהו אחר.
אני לא וירטואלית.
אני לא טלפונית.
אני לא אפליקציות.
אני גם לא קוד מורס!
אני המציאות.
תן לי לצחוק ממך. באמת. במציאות.
תן לי להיטרף מהחדות שלך. באמת. במציאות.
תן לי להחרמן מהמוח שלך. באמת. במציאות.
תן לי להירטב מהשנינות שלך. באמת. במציאות.
תן לי אותך! במציאות!
ואם ניסנו וזה לא עבד?
הכל בסדר מותק.
זה לא יכול להיות בכוח. חיבור קיים או לא.
מה ששלי בדרך אליי.
💙
מדהים כמה הוירטואליות היא שקר. חיבור וירטואלי שלא עובר למציאות ולהיפך. או שזה האנשים שהם שקר? גם יכול להיות.
