לפני 5 שנים. 19 בדצמבר 2018 בשעה 13:33
כבר שנה.
שנה מאז שלימדו אותי לבכות. מדהים כמה מילים ואדישות כואבות ומצלקות.
שנה מאז שאני נותנת מקום לרגש. אמרו לי שזה נכון. לתת מקום לרגש. לא לסגור אותו. לתת לרגש להיות.
אבל מה אם הרגש נוראי? למה לתת לו להיות. ומה אם הוא לא עובר?
חצי שנה מאז שאני פה. ומאז הכל עוד יותר חשוף.
הכל יותר נוגע.
הכל יותר מכאיב.
הכל יותר מבלבל.
ובנוסף להכל הבייבי עלול להיות בסימן שאלה.. ואז מה? העולם לגמרי התהפך. אז, אני באמת אצטרך להמציא את עצמי מחדש.
אמצע היום וכל מה שבא לי זה להתחפר עמוק ולבכות את החיים שלי.
אבל במקום. לובשת חיוך. עם דמעות בעיניים. אבל חיוך.
❤️
צריכה שמישהו ישלוף אותי מהמציאות הזאת