שקט נוזלי

״ את ראויה?״

״ברור! איזו מן שאלה זו?! ברור שאני ראויה!״ 

 
״את בטוחה שאת ראויה? שמגיע לך הכל״

 
״מה אתה לא מבין? שאלת. עניתי. ראויה. ראויה. להכל!״

 
״אז סגרנו. את ראויה. להכל. לכל העולם. הכל מגיע לך. הכל שלך.״

״מממ חמוד.. אתה רוצה שאני אביא צבעים ודף? אני אצייר לך את התשובה שלי? אולי זה יהיה מובן יותר?  ר א ו י ה !!״ 

 
התחצפתי. אני יודעת. 

מחכה לסטירה המאפסת. 

עוצמת עיניים. עדיין קשה לי עם הסטירות. 

 
שקט. 

 
פותחת עיניים בזהירות. מחכה למבט הקשה שלך. 

 
״מה אתה עושה?! תקום מהר!״ 

 
״שלך. מלכה שלי. על הברכיים. עבורך. רק שלך.״ 

 
הפחד מציף. הדמעות מציפות. 

 
והקול הפנימי שואל בפעם הראשונה. 

 
״ אני ראויה? ״ 

 💜 

כשמחזיק השוט הוא שולט בכל נים בגופו. 

סטירה מנטאלית בהתגלמותה