לפני 5 שנים. 14 בינואר 2019 בשעה 17:40
מעולם לא באמת הרגשתי עטופה.
אומנם לא מוקפת בעשרות אנשים,
אך שאלו שמקיפים אותי אוהבים באמת.
אהבה שכזאת,
נקייה.
ללא תנאים.
אך עדיין,
מעולם לא הרגשתי עטופה. לא באמת.
משם כנראה הכמיהה התמידית שלי לחיבוק.
גדול מכיל ועוטף.
אחד כזה שיזין לי את הלב והנשמה.
כזה שבטח יהיה לי קשה בכלל לקבל.
נשברת מבפנים עשר פעמים ביום.
החוץ נשאר ללא דופי.
החיוך. החיוניות. האנרגיות.
אבל מבפנים הילדה שבי מרימה ידיים קטנות ועיניים גדולות ומבקשת רק במבט
״אפשר חיבוק?״
🖤
בנתיים אני מחבקת את הילדה הקטנה שבי. אבל אותי.. אותי מי יחבק?