אחד סיימנו.
אמה צמודה לרגל.
מגביל אבל לא נורא.
כואב נעים שכזה. כזה שאני אוהבת.
כמה שהם יפים. קווים נקיים. סימטריים.
צבע מנוגד לצבע עור שלי היה מחמיא יותר.
חייבת לרדת את ה10 קילו האלו כבר..
אהה עושים גם רגל שניה?
טוב זה כבר פחות נוח..
והחלטת שאתה גם מהדק? טוב לדעת..
טוב תודיע לי שאתה מסיים..
מה היא אומרת שם?
אויי כמה יפים היהלומים.. אני חושבת שאני מאוהבת.
מה אתה עושה?
אה.. לא נוח לך?
מעניין.. כי אני פשוט תותים פה..
טוב.. רק זרוק לי כרית לפני שאתה מפיל אותי לצד.
אז היהלומים.. יש בעוד גדלים?
סיימת? יופי.
האמת שמהמם!!
הבתולה שבי (המזל) נרטבת מהקווים הנקיים וסימטריים.
מגביל.. כאב נעים.. נהדר.
יאללה מורידים?
מה? אתה רוצה למה?!
להפוך? את מה?
אותי?!
לאן בדיוק? איך?
אהההההה ככה?
טוב נו.. תחת למעלה.. את מתה על זה
אל תתיפייפי פה..
טוב עכשיו מה עכשיו?
לא נוח פה עם הלחץ בצוואר.
השיער? מה הקשר?!
התלתלים....
נו טוב..
לאן זה מתחבר?????
מה היא אומרת???
לאן אתה מחבר את זה בדיוק?
לאן כולם נעלמים?
עיניים עצומות.
ילדה תנשמי.
נשימה עמוקה.
יופי, עכשיו עוד אחת.
תרפי את הגוף. פחות לוחץ נכון? יופי.
עוד נשימה אחת.
עכשיו.. את מרגישה את זה?
הכאב? נו ברור!
עוד נשימה. עמוקה יותר.
שקט.
העולם הפסיק להתקיים.
רק אני.
והשקט המתוק.
זורם בדמי באיטיות משכרת.
כן... כזה.. תודה...
״איך את? בסדר?״
אני? אני... אני בסדר גמור..
❤️
אפילו לילדות שבי היה שקט לרגע... מדהים..