לפני 5 שנים. 4 בפברואר 2019 בשעה 18:59
לא ידיים.
לא רגליים.
לא זרועות.
לא קרסוליים.
לא פרקי ידיים.
לא בית החזה.
לא מותניים.
לא אגן.
ולא שדיים.
נקשרת.
לא בחבלים.
או חוטים כאלו ואחרים.
גם לא אזיקים
או רתמות.
נקשרת.
הנפש.
הלב.
מילים.
תשומת לב.
נפתחת. חושפת.
נותנת לגעת בי בלב.
משאירה פיסת לב קטנה בצד השני.
ואז המילים מתפוגגות.
התשומת הלב נעלמת.
פעם זה השלב בו הייתי מפרקת.
היום אני מקבלת.
מי שהולך, זה שלו.
לא שלי.
אני? אני בוחרת באהבה.
לאחרים.
לעצמי.
מחייכת.
❤️
גם אם טעיתי. אני אנושית.
אם בחרת ללכת אחרי טעות ראשונה וקטנה לא היית פה מעולם.
