שקט נוזלי

המחנק עולה, 

שוב הדמעות האלו. 

אחת אפילו השתחררה לה וזולגת על לחי חמה. 

פעם הייתי מקבלת מחמאות בביטול. בחוסר אמון מוחלט. 

היום מקבלת בתודה ואהבה.  

ולפעמים, רק לפעמים

המחמאות האלו הן דקירה בלב. 

כואבות יותר מכל עלבון. 

מזכירות לי את הלבד למרות הכל. 

ולפעמים, רק לפעמים

הייתי מעדיפה להיות סתם אחת.  

סתם אחת, חסרת אינטואיציה. לא חדה או שנונה או צינית.

סתם אחת, לא אחת שצריכה מוח חריף או איכות. 

סתם אחת, רגילה. 

סתם אחת, שלא תאתגר אף אחד. 

סתם אחת, לא אחת שרואה הכל על פני השטח ועוד עמוק יותר בפנים. 

סתם אחת, שלא דפוקה או שרוטה. 

סתם אחת, שסתם אחד יוכל לאהוב אותה. 

❤️ 

השבתות האלו... כל השבוע מחכה להן וכשהן כאן אני נחנקת