לפני 5 שנים. 11 ביוני 2019 בשעה 20:50
התבגרתי.
לא נשאלתי לרצוני.
לא נשאלתי למוכנותי.
שקט.
שקט רע.
שקט של נטישה.
ככה זה הרגיש.
כל פעם ופעם שמישהו היה מנתק.
ואני, אני פשוט אני.
אמיתית.
נקיה.
חשופה.
לא יודעת אחרת.
ובכל פעם הייתי נותנת שיגעו לי קצת בלב.
ממש נגיעה קלה, רפרוף של אצבע.
אבל לב זה לב, רגיש.
הריפרוף משאיר סימן.
ואז נתק.
שקט.
שקט רע.
והסימן הופך לשריטה.
אז יש לי לב מלא שריטות.
ואני חושבת שהוא מהמם!
והיום, היום אני בוגרת.
כבר לא משתוללת בשקט הרע.
כבר לא צועקת ומטיפה.
כבר לא ננטשת.
ולא, אני לא אשים חומות.
אני לא אסגור את הלב.
כבר לא מפחדת משריטות.
ואם בחרתם בשקט רע, זה שלכם.
אני? יש לי לב ענק מלא שריטות לחבק!
♥️
אחת. יחידה. לא ליד. לא כמעט. מדוייקת.