לפני 5 שנים. 21 ביוני 2019 בשעה 10:50
רק לפעמים
מה שאני צריכה זו סטירה.
אמיתית כזו!
עם כל היד.
כואבת.
מעליבה.
מטלטלת.
כזו שחודרת למוח.
כזו שחודרת ללב.
כזו שחודרת לנפש.
איתה יבואו הדמעות.
איתה יגיע עיקול השפתיים כלפי מטה ממש כמו ילדה שקיבלה מכה על היד ונעלבה.
איתה יגיע גם ההלם.
איתה יגיע שקט. רגעי.
אין מחשבות.
אין רגש.
ריק.
ואז, אז יעלה חיוך קטן בזוית הפה.
והראש התבהר מכלמהעננים.
הנפש תהיה שקטה.
רק לרגע.
זה לא יחזיק הרבה.. אני יודעת.. כי היד עדיין לא נכונה.
אבל עכשיו זה מה שאני צריכה.
סטירה אחת.
שתזכיר לי כמה אני נכונה.
שתזכיר לי כמה אני מדוייקת.
♥️
מה לי ולסטירות בכלל.. אני בכלל לא אוהבת אותן!!
יודעת. נכונה. מדוייקת. ראויה. לפעמים לא זוכרת עד כמה..
