שקט נוזלי

כשנושמים עמוק, 

ונותנים לעננים האפורים להתפזר,

השמש מציצה. 

ואז מגיעים רגעים של חיוך. 

בלי פיצוצים. 

בלי דרמות. 

נקי. 

אנשים שמעולם לא ציפיתי שיכנסו נכנסו. 

וגרמו לי לחייך. 

סביר להניח שהם בכלל לא יודעים.

על החיוך. 

על האומץ המטורף שראיתי בהם. 

על השיעור העצמי שאני עוברת.

על הדיוק. 

על שתיים שבכמה רגעים גרמו לי לחזור לעצמי, 

ההיא שהייתה לפני שלקחו לה את הלב. 

אז כן. היום אני בוגרת. 

יודעת שלא הכל דבש. 

וייתכנו גם אכזבה או כאב. 

אבל אני אחרת. 

היום אני בוחרת לנצור רגעים קטנים של חיוך. 

⁦♥️⁩ 

נזכרתי באיזו קלות אני יכולה לאהוב