אני מזל בתולה.
גבולות, מסגרות, הגדרות, הן אהבה.
המקום הבטוח שלי.
הידיעה מה מותר, מה אסור, מה מצופה.
מממממ כמה נוח. כמה חמים ונעים.
רק טבעי שכשניכסתי לעולם הזה, כשהבנתי מה נכון עבורי שאתחבר עוד יותר להגדרה.
וכך היה. או לפחות בהתחלה..
ואז מגיעות החוויות, ההתנסויות.
וההגדרה רק מתחזקת.
זהו. מצאתי את מקומי.
והשיחות נמשכות. ההוא. והאחר. הצעיר והדינוזאור.
ואני מבינה.
ההגדרה לא כל כך מדוייקת.
לא כי זו לא אני. להיפך. אני יודעת בדיוק מי אני.
אלא המשמעות שאחרים נותנים להגדרה. ומתוך המשמעות להגדרה מגיעות הציפיות וההתנהגות.
ואלו, אלו לא פעם פשוט לא התיישבו נכון אצלי.
אני הרבה מהרבה.
שחור ולבן בעיקר. אבל אז מגיעים גם האדום והכתום. הכחול והירוק. ובאופן מפתיע אפילו הסגול.
אני אכן ההגדרה שבסוגריים.
אבל היא לא מגדירה אותי.
אני דומיננטית. אני ילדה. אני משתעממת בקלות וסקרנית בטירוף.
אני קוראת בין השורות. מקשיבה למילים הכתובות. ובמיוחד לאלו שלא נכתבו.
אני ביישנית. אני לא דופקת חשבון.
אני פחדנית. אני אמיצה.
אני נקייה. אני חשופה. אני מלאה בחומות ובוחנת תמידית.
אני החלטית. אני חוששת.
אני שלמה עם עצמי. אני תמיד בתהליך מתגלגל קדימה.
אני חופרת. אני שותקת.
וכן. אני גם בועטת ומשתוללת לפעמים. רק לפעמים.
אה.. וגם בוכה. למדתי לעשות גם את זה.
אני רואה פנימה. אני מרגישה. כך שכל ניסיון שיווק עצמי וסיפורי עבר פשוט לא רלוונטים.
אני גוש רגש. אני רציונלית להחדיר.
אני אוהבת. ולא התאהבתי אף פעם.
אני הכל. אני כלום.
אני כל כך הרבה שהגדרה אחת פשוט לא תהיה נכונה לגבי.
מעבר להכל,
אני פשוט אני. עם השריטות שלי. היתרונות והחסרות.
היום אני לא שופטת. לא מבקרת.
לא כועסת. לא מצפה.
מי שהצליח ויצליח לחדור יקבל אותי כמו שאני. אוהבת וטואטלית כי זו אני.
נטולת אגו. רגישה. רוצה. מוכנה. חדה. לא מתפשרת על מה שחשוב באמת. ועדיין גמישה. מחשבתית. פחות פיזית 😉
מה היא שליטה בעיני? (איך הם אוהבים את השאלה הזאת.....)
פשוט. השקט שלי. הסערה שלי. המקום הטיבעי שלי. חוזק. עצמה.
הדרך שלי להביע רגש לגבר שמולי.
דיי פשוט לא?
♥️
נקייה. פתוחה. חשופה. מוכנה.
אתה בא?
