שקט נוזלי

במיטה.

שמיכה מכסה חצי גוף עירום.

רוצה לישון.

הבטחתי לעצמי לכתוב.

אז כותבת.  קצת..

בכניסה לדירה.

דלת פתוחה.

על הברכיים.

גב לדלת.

עירומה.

הרצפה קרה.

האוויר מתקתק.

הלב השתולל.  

אני? אני כבר במקום אחר.

שקט. אחר. נקי. נוזלי.

עוברת דקה. שתיים. שלוש.. עשר..

הגוף רוטט, משתוקק, מתנועע בקצב איטי, מבקש מגע.

הנפש... מתחננת. קח אותי.. בבקשה..

צעדים. החלטיים. יציבים.

הגוף מזדקף. קופא. מוכן.

הנפש.. מכשכשת בזנב בהתלהבות.

צעדים נעצרים.

דלת נפתחת. שני צעדים פנימה.  נסגרת וננעלת.

האוויר עומד.

צעדים סביבי. שקט. אני קפואה.

יד נשלחת.

מלטפת את הכתף.  

חום. כוח. תשוקה. ביטחון. הגנה.

ונשימה עמוקה, ספק אנחה , משתחררת.

 לא ידעתי שעצרתי את נשימתי.

הנפש ידעה.

פה מקומך.

למטה ונוסקת אל על.

♥️