הבעיה שלי היא, שאני יודעת אם שליטה אמורה להראות.
או יותר נכון איך אמורה להרגיש.
אם כבר בהתחלה הגיעו הדמעות ולא בגלל חניקה.
זו לא שליטה.
אם נשאלתי מה הניסיון שלי?
זו לא שליטה.
אם כבר בהתחלה כל השיח סובב סביב מין. סביב מה עושה את זה לי. או מה מחרמן אותך.
זו לא שליטה.
אם עוד לפני פגישה ראשונה התבקשתי לתמונות כאלו או אחרות. או לחילופין אני מודעות לעובדה שמישהו מאונן עליי וקיבלתי דיק פיק.
זו לא שליטה.
כן. גם אם הדיק פיק מפואר מאוד.
זו עדיין לא שליטה.
אם הוחלט שאני הנשלטת שלך והוחלט להתחיל להשתמש בי אחרי שיחה וחצי.
זו לא שליטה.
אם בגלל שאני יודעת מה נכון לי ומה לא. במיוחד בהתחלה הופך את לשולטת למלטה.
זו לא שליטה.
ואז מה כן שליטה?
האמת, שליטה היא ונילית לחלוטין.
שליטה היא חיזור. דאגה. אכפתיות. היא הכלה.
שליטה היא ההבנה שאתה מגיע שרוט. כי עברת דבר אחד או שניים.
שליטה היא ההבנה שאני מגיעה שרוטה, שגם אני עברתי דבר אחד או שניים או שלושה.
שליטה היא ההבנה שאני מגיעה עם חומות. בצורות וגבוהות. אך אין לי כל ציפייה שתפיל אותם. אלא שתעזור לי לנצץ אותן בעצמי.
שליטה היא ההבנה שלך שאין שום צורך לשאול אותי שאלות כמו מה הגבולות שלי. או מה היא שליטה עבורי.
אלא פשוט לנהל איתי שיחה. אני ספר פתוח. במידה ויודעים לקרוא.
שליטה תהיה היכולת שלך לראות אותי ולדעת ברגע שאגיד "שלך" זו תהיה האמת הטהורה שלי.
שליטה היא הזכות להיות "שלך" נפש גוף ורוח.
אבל היי.. מה אני מבינה.. אני "חדשה" פה לא?!
♥️
תגיע כבר.
מתחשק לי לכתוב עלייך.
