לא יודעת.
האמת שכבר לא בטוחה מזה אומר.
אבל הייתי ילדה חזקה.
בזה אני בטוחה.
היום הייתי ילדה ממש חזקה.
חזקה בבוקר, בשעות שהשמש עדיין ישנה, למרות שישנתי רע. כרגיל.
חזקה בעסק, חזקה עבור הצוות. חזקה עבורי. למרות שלפעמים בא לי לעזוב הכל ופשוט לנסוע.
חזקה עבור חברה שסוף סוף בדרך הנכונה להשיג את המתנה הקטנה שלה, למרות שכל מה שהתחשק לי זה לקרוס עם כוס קפה.
חזקה עבור עצמי. כי החלטתי שאני מתחילה להתאמן. אז מה אם זה מרגיש לפעמים כמו עינוי.
חזקה עם פנצ'ר.
חזקה עבור המשפחה, כל אחד בתורו.
חזקה במיוחד עבור אחי, שעה טלפונית. שעה של הכלה חיבוק וחיזוק. למרות שהתחשק לי לצרוח שגם אני מתפרקת מבפנים.
אבל יותר מכך הייתי ילדה חזקה כשנכנסתי הביתה.
השקט הזה. השקט הרע בזה שמגיע ותוקף מכל כיוון. השקט הזה שצועק עליי.
מולו הייתי הכי חזקה.
אבל זה היה לפני שעתיים.
עכשיו.. עכשיו אין זכר לילדה החזקה.
עכשיו הדמעות זורמות מעצמן.
עכשיו הילדה הקטנה פה.
זו שצריכה שמישהו אחר יהיה החזק, רק לרגע, כדי שתוכל לנשום. רק קצת.
היא צריכה חיבוק ומישהו שרק יגיד לה שהיא הייתה ילדה טובה.
רק כדי שתוכל מחר בבוקר לקום שוב הילדה החזקה .
♥️
מחר יום חדש.
גם מחר אהיה לביאה.
פשוט לא יודעת אחרת.
