קולו של הצבע נטול הגוונים.

כל היום היא בוהה בי עם המשקפיים האלה..

כל פעם שאני מרים את הראש מהמסך, המבט שלה עליי..

היא נשואה, יש לה ילדים אני כל הזמן מזכיר לעצמי.. אבל המבט הזה..

של טורף שרק מחכה להזדמנות.

זה גורם לכל הבפנוכו שלי להתעוות ולהתפתל - אבל בקטע טוב. אני רוצה שהיא תאכל אותי חי ובלי טיפת מלח.

אני כל-כך רוצה לגשת ולבדוק, לתת הזדמנות לחייתיות שלה להתפרץ עליי בכל כוחה ופשוט לזרום עם זה כאילו אין בעיות בעולם..

לצערנו, פנטזיות בעבודה ישארו כאלה.. פנטזיות. בעבודה.