קולו של הצבע נטול הגוונים.

היה לי כלכך הרבה אהבה פעם.

כלכך הרבה אהבה שזה היה פשוט נשפך החוצה.

חילקתי אותה לכל מי שהיה מוכן לקבל.

קחו. כמה שיש לי לתת, קחו.

חשבתי שזה לא ייגמר לעולם.

חשבתי שזה התשובה, לתת.

למה לא לחלוק?

זה הרגיש טוב, זה יצר שמחה..

אבל מתברר שלהכול יש מחיר.

לכולנו יש לב אחד.

הוא צריך להיות שלם כדי לשפוך אהבה..

אבל הזמן ערמומי, הוא סודק, מיישן, מקבע.

ובשביל להמשיך הלאה חייב ללמוד,

אי אפשר רק לתת, חייב לקחת.

עכשיו אני מנוסה, מצולק, חזק יותר..

כבר לא מחפש לתת.

גם לא מחפש לקחת.

רק למצוא לב אחד שפועם כמו שלי.