לפני 5 שנים. 16 במרץ 2019 בשעה 11:59
הכול כתום מתחתיי..
האדמה בוערת, האנשים..
כל האהבה והשנאה..
כל הטוב והרע,
הכול בוער.
לא סתם נולדתי עם כנפיים,
הכול מתחתיי מטושטש..
אני חייב להמשיך לעוף הכי מהר שאני יכול.
בשניה שאני אעצור, שאני ארשה לעצמי,
אני אתכלה באש.
לא שלהתכלות באש זה רע, זה מפתה מאוד.
להרפות, לשחרר מהמעוף, ליפול לקרקע.
מאוד קר שם למעלה, האש מחממת..
אבל שוב ושוב אני מזכיר לעצמי:
לא סתם נולדתי עם כנפיים.
חבל רק שזה כזה בודד..
השמיים עצומים,
הייתי שמח לחלוק אותם עם עוד כנפיים.
https://open.spotify.com/track/3l3Js1oeqa9FUIEz8moQZb?si=XvDMxC_0TBaLHTL0aT1NSg
