קולו של הצבע נטול הגוונים.

"אתה יודע מי אני?"

הוא שאל.

כל מבט שלי יכול להאיר את החדר או להחשיך אותו.

כל מגע שלי יכול למזר כאב או לחשמל עד זוב דם.

כל מחשבה שלי יכולה לטהר עולמות או לטמא את גן עדן.

אני יקום ומלואו,

אני שבריר אלוהי,

אני נקודה במרבד הקוסמי, שאם תסיר אותה - הכול יתפרק לרסיסים.

"אתה יודע מי אני?"

הוא שאל שוב.

"אני זה אתה."

"שכחת."

"לטובת הכול, תזכר."