קולו של הצבע נטול הגוונים.

ידעת שהלכתי בצדק.

למה לא רדפת אחרי? למה לא ניסית?

ידעת טוב מאוד שהלכתי בצדק.

עם כל האהבה שהייתה לנו כל השנים, חוק אחד,

שגם אותו חצית.

ולמרות שחצית, וויתרת.

לא צעקת, לא ביקשת, פשוט וויתרת.

ומה נשאר לי?

חור עצום במקום שפעם הייתה אישה,

שהקדשתי לה את חיי.

החלפת אותי במהירות,

לא הספקתי אפילו לקחת את הדברים.

כאילו מעולם לא הייתה לי משמעות.

ולמרות כל זה, ולא ברור בכלל למה,

אני מתגעגע.

כבר יותר משנה,

כל בוקר, כל לילה, כל תא בגופי.

את לא היית מושלמת, רחוק מזה האמת.

אבל עדיין אני מחפש אותך בכל אחת שנקרית בדרכי.

חבל שלא ניסית, באמת.

כנראה שהייתי חוזר.

שלך,

אני.