פותח חלון ודלת

השדים שלי אוכלים יונים צחורות כשלג.

צדים בכל דרך הידועה לאדם ולשד.

בכלים משחר ההסטוריה ובטכנולוגיה החדישה ביותר.

מלכודות מתוחכמות שאינן יודעות שובע.

היונים, יפות, בשרן רך וטעים. באהבה, ברוך, בעדינות, בהקפדה יתרה עשור ושניים.

השדים שלי אוכלים יונים צחורות.

את מביאה לי שקט.

את מביאה לי רעש.

שיר מעולה הפורץ מתוך רעש לבן.

מעגלים קרובים ורחוקים, בקשרים 

שאינם קשורים אליך. 

הלוואי והיית קרובה אליי יותר. 

יצאתי מהבית.
הציף אותי הצורך לצאת ולהתאוורר.
מצאתי גשר לשבת מתחתיו.
הביא לי שקט.
מקום לחשוב עליך.

בתוך סערת חיי, לטוב ולרע, אני רוצה להתכוונן אליך.

למצוא את המקום שלך, בי, בחיי.

לרקוד את הריקוד שלנו.

לגעת את המגע שלנו.

למצוא אותנו.

רק בזכותן אני לא טובע.

לחשוב עליך עד כאב ראש.

המהירות שבה כל הפרטים הסתדרו.

הכבישים הריקים, הלוך ושוב.

השיחות הארוכות.

החיבוקים והנשיקות.

הזמן יחד.

המבטים.

הצחוק.

אהבה מזינה חרמנות מזינה קנאה מזינה אהבה מזינה קנאה מזינה חרמנות מזינה אהבה.

הם קופצים לי לראש.

מראים לי כל נקודה ונקודה.

הם כבר טיילו שם בעבר ויבקרו שם בעתיד.

אני והיא הופכים למכונות.

מתרכזים בסיום המשימה.

לכל החנונים והחנוניות, הגיקים והגיקיות, אוהבי ואוהבות המד"ב והפנטזיה, אוהבי ואוהבות הקומיקס והאנימה, שחקנים, שחקניות, מנחים ומנחות משחקי תפקידים...

חג אייקון שמח!