הגיגים, מחשבות וסיפורים

היא ישנה וליבי ער. קורא, דופק על חדרים חצי ריקים, חצי מנסים להתמלא.
היא ישנה וליבי ער, צועק עליי, צועק לידי, צועק על כל העולם, מחריש את אוזניי, מעיב על מוחי, אך אין שומע מלבדי.
ואני? מנסה לא להקשיב.
היא ישנה, האחרת ערה, ליבי דופק כמו משוגע, צורח.
ואני? קצת מקשיב והרבה מדחיק.
היא ישנה לידי, נשימותיה רכות, שערה מפוזר לכל כיוון. אך ליבי ער, לא נותן לי מנוחה, מנסה למצוא דרכים נוספות וחדשות למלא את כל מה שהתרוקן, מנסה לבצע מעקף או צנתור, לחדר האחד וקצת לחדר השני, לסתום את החורים, לא לאבד עוד, ואולי, רק אולי, לפעום באושר ונחת.
כי היא ישנה וליבי ער.
מחפש.
ואני? קשוב אליו.